מצורפים 8 פוסטים בפייסבוק שפורסמו במהלך נרות חנוכה 2024
קטגוריה: עדכונים אחרונים
חדשות ופעילויות העמותה במאבק למציאת יקירינו.
-
למרות הבטחות הקואליציה: המדינה עדיין לא מסייעת לנעדרים
אכזבתה של ורדה מיניביצקי, שבנה דניאל מוגדר נעדר כבר תשע שנים, נמשכת. כבר שש שנים היא והעמותה שהקימה 'בלעדיהם' לא מצליחות להעביר הצעת חוק שתחייב הכרה וסיוע של המדינה במשפחות של נעדרים, ולמרות ההבטחות של חברי הכנסת מהקואליציה לקדם אותה, היא תקועה.
"יש לי המון כעס שהצעת החוק לא מתקדמת", אומרת מיניביצקי ל'דבר'. כדי שהצעת החוק תתקדם במסלול החקיקה, עליה להיות מאושרת בוועדת השרים לחקיקה, ומשם לעלות להצבעה במליאה.
"אנחנו מדברים על מצב שבן אדם יוצא מהבית ולא חוזר", מסבירה עו"ד נעמה זר-כבוד ממשרד פירון, שניסחה את הצעת החוק ומלווה את העמותה. "יש כרגע 600 נעדרים בישראל. כל שנה מצטרפים 20-15. זה עושה שמות למשפחות, ועד שהצעת החוק לא תעבור אין סטטוס ופתרון לתופעה".
"אם הכנסת תתפזר, דין הרציפות לא יחול והכול מההתחלה", אומרת מיניביצקי בכעס. "המון אנשים משוועים להתייחסות והכרה, אמרו לי בפירוש אנשים מאחורי הקלעים שכל מי שדיברו איתו אמר שהוא בעד, אבל כנראה תוקעים את זה. אני לא עושה את זה בשבילי, אני עושה את זה עבור אחרים. אני רוצה שהמשפחות יקבלו מה שמגיע להן. אני פוגשת משפחות שממש מחפשות ימים ולילות, כי יודעות שהמשטרה לא יכולה לחפש כל הזמן".
-
הרצאה של עורכת דין בטי סגיר לגבי המצב המשפטי שנוצר כשקרוב נעדר
עורכת דין בטי סגיר הגיעה באדיבותה הרבה, למיפגש עם משפחות הנעדרים האזרחיים שהצטרפו לעמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״, כדי לדבר על נושאים שקשורים למצב המשפטי שנוצר לאחר שנעלמו יקירינו.
לחלקנו – לפני שנים ספורות, ולחלק אחר – לפני שנים רבות.
אלה כמה מהנושאים עליהם הרצתה:
החוקים החלים בנושא נעדרים, מי הוא נעדר, מי הוא נספה, מה הוא נכס עזוב, תפקידי האפוטרופוס הכללי בניהול נכס עזוב, הלוואה מנכסי נעדר,
ירושות של נעדרים, צווי ירושה, הוכחת מוות וכו׳.
-
ביקור ערב פסח בבית משפחתה של הילדה הנעדרת היקרה, היימנוט קסאו מצפת
את הדברים הבאים כתבה ורדה מיניביצקי למשפחות העמותה, לאחר שביקרו ערב פסח את משפחתה של הילדה היקרה, היימנוט קסאו מצפת, שנעלמה בהיותה בת 9, ביום 25/2/24:
הרגע חזרנו מביקור אצל הוריה של הילדה היימנוט קסאו שנעלמה במרכז העולים בצפת ב 25/2/24.
איילה אורדני, אחות של הנעדרת אסנת ברקולין, הגיעה איתנו בתור מתרגמת, והיתה לנו לעזר רב.
הם הורים לשישה ילדים.
הבת הבכורה שרואים בתמונה בת 18, וגם איתה יכולנו לדבר. היה מפגש מרגש מאוד.
בהתחלה נפגשנו בלובי של המקום ואז הם הזמינו אותנו לדירה שלהם וכיבדו אותנו במאכלים הטעימים שלהם .
בדירה האימא כבר נפתחה וחייכה יותר . סיפרנו להם על העמותה.
התלווה אלינו צלם של חדשות i 24, הם ביקשו להצטרף ברגע האחרון כששמעו בראיון טלפוני שריאיינו אותי אתמול, שאנחנו נוסעים לשם, והמשפחה אישרה, כמובן. היה מאוד מאוד מרגש. הרגשנו חובה לנסוע אליהם לפני החג. שתהיה שבת שלום
-
פודקאסט ראיון של דר נורית בובליל, ראש המעבדה של המכון הפתולוגי
בעניין זיהוי אלמונים ונעדרים במכון לרפואה משפטית.
מצורף פה קישור לפודקאסט בו ריאיינו את ד״ר נורית בובליל, ראש המעבדה של המכון לרפואה משפטית, המכון הפתולוגי.
בזמנו נפגשו ורדה ושוקי מיניביצקי, מייסדי עמותת בלעדיהם, איתה ועם ראש המכון, ד״ר רון קוגל, ובעקבות כך היא אף הגיעה למיפגש משפחות הנעדרים לפני כמה שנים והרצתה על נושא הנעדרים וזיהוי אלמונים.
בראיון היא מזכירה את מקימי עמותת בלעדיהם, מקימי עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״.
-
אובדן עמום מאת הפסיכותרפיסט איתן טמיר
איתן טמיר, בעל מכון טמיר לפסיכותרפיה, הירצה בכנס משפחות הנעדרים האזרחיים שהיה לנו ב 8/6/23.
יחד עם זאת, הוא מסייע למשפחות נעדרים מטעם העמותה, והכל בהתנדבות, ועל כך אני מודה לו מאוד.
כתבה מעניינת שפירסם באתר של המכון.
כידוע לרובכם, נחשפתי לנושא הנעדרים האזרחיים בעקבות ההיעלמות של הבן שלי, דניאל מיניביצקי , כיום בן 43.
בעקבות ההיעלמות שלו, הקימה משפחתי את עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״.
-
כנס משפחות נעדרים במועצה לישראל יפה
ביום ה׳ 8/6/202, ערכנו כנס משפחות נעדרים במועצה לישראל יפה בתל אביב.
מטרת המיפגש היתה לתת הזדמנות למשפחות עמותת ״בלעדיהם״ להכיר זו את זו, להדק את הקשרים בינינו ולשמוע עידכונים.
הכנס היה מרגש מאוד ומוצלח ביותר והמשפחות הרגישו שהן חלק מקבוצת תמיכה, חלק מתהליך, כולנו ביחד נעשה היסטוריה, כשיתקבל חוק הנעדרים האזרחיים.
את הכינוס פתח יו״ר העמותה, שוקי מיניביצקי, שבנו, דניאל מיניביצקי, נעלם לפני 8.8 שנים.
לאחר מכן הירצה הפסיכותרפיסט איתן טמיר, בעל ״מכון טמיר לפסיכותרפיה״ שמסייע לנו בהתנדבות בתמיכה במשפחות נעדרים.
איזה מזל שיש לנו אותו.
נשאו דברים ח״כ לשעבר, אלוף במיל׳ איל בן ראובן וח״כ לשעבר נירה שפק, אל״מ במיל׳, שניהם הגישו עבורנו את הצעת חוק הנעדרים האזרחיים. איל בן ראובן בעבר, ונירה שפק, בכנסת הקודמת בה העבירה את החוק בקריאה ראשונה.
זכינו בהם.
עו״ד נעמה זר כבוד סיפרה על התהליך שהוביל אותה לניסוח הצעת החוק, שעמלה רבות על ניסוחה.
גם בה זכינו.
ראש חוליית נעדרים, אריאל גד סעד, סיפר כיצד מתארגנת ומתייעלת המשטרה בנושא חיפוש הנעדרים.
שני האחים של שלום רוטבן, שחזר במפתיע מירדן לאחר היעדרות של שנתיים, דוד ויוסי רוטבן, סיפרו על תחושותיהם ועל רצונם להמשיך ולתמוך במשפחות העמותה ולעזור במה שניתן.
הוענקה תעודת הוקרה למפקד יכ״ל, מייק גוזופסקי ולצוות שאיתו, על פועלם הרב למען איתור נעדרים.
כמו כן נשאה דברים מאיה אפרים דיל- מפקדת היחידה לאיתור נעדרים באירגון ״ידידים״.
את הכנס חתמה ורדה מיניביצקי, מייסדת
העמותה, אימו של דניאל מיניביצקי שנעדר 8.8 שנים, שהקריאה בין השאר שיר שכתב אברהם אלון שבנו, חיים אלון, נעדר משנת 1988.
בכנס השתתפו גם החוקרים שעובדים איתנו בהתנדבות, שאול וגיל, ויונתן אילן, פעיל נוסף.
והחשובות ביותר, ולמענן נערך הכנס, הן אלה משפחות הנעדרים שנותרו מאחור, ומתמודדות עם חוסר אונים נוראי, לגבי קרובי המשפחה
הנפקדים אך הנוכחים בחיי יום יום במחשבות ובעשייה.
שם המקום בו התקיים הכנס ״המועצה לישראל יפה״ מתאים לרצון המשפחות לארץ יפה ומדינה מתוקנת שדואגת לתושביה וגם לאותן משפחות נעדרים שנותרו מאחור כשקרוביהם נעלמו ואינם.
ולצורך כך הקמנו את עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״.
שיהיה שבוע נהדר
נעמה זר כבוד
-
צפו: כנס בלעדיהם
לחצו על הסרטונים כדי לצפות בכנס בלעדיהם, בו נאמו מקימי ומתנדבי משפחות נעדרים ואנשי ציבור נוספים.
טיפול באובדן עמום עם משפחות נעדרים | הרצאה של איתן טמיר בכנס עמותת בלעדיהם
-
"הולכים אל הלא נודע": מחשבות על טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע
אורי כץ, פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה והמכללה האקדמית נתניה, כותב לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. כץ מציג כי הטקס הוא מקום לנחמה עבור מי שקרוביהם נפלו בין הקטגוריות של חיים ומוות, שאין הוכחה חד משמעית למיקומם בעולם, כך שיצירת יום ייחודי וגני זיכרון עוזרים למצב הביניים אליו נקלעו.
הבדיחה השחוקה מספרת שיש רק שני דברים בטוחים בעולם הזה: מוות ומיסים. אני לא בטוח לגבי המיסים, אבל בהקשר למוות יש משהו מנחם בוודאות שבו, באוניברסליות שלו, ובביטויים שממחישים את הסוף המוחלט והבלתי הפיך שמאפיין אותו: ההלוויה, הקבר, המצבה. השבוע חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, סטטוס שכל כולו היעדר: אין חיים, אין קבר, אין ידיעה. איך אפשר לתפוס את המוות ללא המאפיינים הללו? איך מייצרים טקס בתנאים אלה? וכיצד נוצר ידע?
