אובדן עמום הוא אובדן לא ודאי, מעורפל, לא ברור ולא קבוע. אובדן עמום שונה מאובדן בשל מוות משום שבמהותו הוא נתפס הפיך: קיימת משאלה מציאותית שהנעדר יחזור.
התמודדות עם אובדן או היעדרה של דמות דואגת, כמו הורה או בן משפחה קרוב, הנה חוויה קשה לילדים ולמשפחה. כאשר אובדן זה מאופיין כאובדן עמום, הוא הופך למורכב עוד יותר בשל אופיו הלא ברור והלא ידוע. מסמך זה נועד לספק להורים עקרונות מפורטים וברורים להבנת תגובות ילדיהם לאובדן זה וכיצד לתמוך בהם באופן אמפתי ונכון.
בעוד שאובדן הנובע ממות הנו אובדן סופי ומאפשר תהליך של אבל, לוויה והכרה חברתית באובדן, הרי שבמקרה של אובדן עמום, אין את האפשרות לעבור תהליך כזה, ונשארת המשאלה והפנטזיה לשובו של הנעדר.
ילדים שחווים אובדן עמום עלולים להגיב ברגישות לסביבתם. הם עשויים להפנים את רגשותיהם ולהימנע מלחלוק אותם כדי להגן על הדמויות המטפלות שלהם ממצוקה.
במשפחות שבהן הורה נעדר, ילדים עשויים לקחת על עצמם תפקידים ואחריות נוספים. למרות שזה יכול לתת משמעות לילד ברגעים קשים אלו וגם תחושה של מילוי משאלתו של הנעדר, האחריות המוגברת יכולה להוביל גם ללחץ אצל ילדים. הם עלולים להרגיש המומים מכובד החובות הללו, במיוחד אם הם צעירים מכדי להבין או להתמודד איתם במלואם. הלחץ יכול להתבטא בדרכים שונות, כולל מצוקה רגשית, חרדה, דכאון או שינויים התנהגותיים.
בהקשר של התמודדות עם אובדן דמות דואגת, ישנה חשיבות מכרעת להורים להבין ולהתייחס למושג אי בהירות הגבולות בתוך המשפחה. אי בהירות גבולות מתייחסת לקווים המטושטשים ולאי הוודאות בתפקידים משפחתיים ומערכות יחסים כאשר דמות נעדרת.
חשוב להכיר בגבולות המטושטשים ובכך שהיעדר דמות דואגת יכול להוביל למצב שבו בני המשפחה אינם בטוחים מי הוא חלק מהמערכת המשפחתית ומי לא. הכרה זו חיונית בהבנת האתגרים העומדים בפני המשפחה.
חשוב למפות מעגלי תמיכה של משפחה מורחבת, מכרים ושכנים, אלו יעזרו להתמודד עם העמימות ויתמכו בצרכי המשפחה בתקופת הנעדרות. אך לצד זאת, ישנה חשיבות לדינמיקה המשפחתית המורחבת. בני משפחה מורחבת, כמו סבים וסבתות, דודים או גיסים, עשויים להיכנס ולעזוב את המשפחה מתוך כוונה למלא תפקידים שמילאו בעבר ההורה הנעדר. חשוב לשים לב לכך שדינמיקה זו עלולה להיות מבלבלת עבור הילד ולגרום לעמימות תפקידים וגבולות משפחתיים.
חשוב לטפח סובלנות לעמימות בתוך המשפחה ולנסות להתייחס להתמודדות בראיה ממוקדת לימים הקרובים, אך גם להכיר בכך שהמצב המעורפל של היעדרות עלול להימשך תקופה ממושכת. כדי לפתח חוסן יש לעודד את בני המשפחה למצוא תקווה ומשמעות לחייהם גם במצבים של אובדן וחוסר ודאות, ולהכיר בקיומו של זמן ההמתנה כתקופה ייחודית שלצד הקשיים שהיא נושאת, יש בה גם אפשרות להתפתחות ולהעצמה של המשפחה בכלל והילדים בפרט.
חשוב להמשיך להתפתח ולהסתגל לתפקידים ואחריות חדשים, גם בהיעדר הדמות הנעדרת. חשוב לקדם את החוסן בתוך המשפחה על ידי עידוד חברי המשפחה למצוא תקווה ומשמעות בחייהם, גם במצבים של אובדן וחוסר ודאות.
עודדו תקשורת פתוחה וכנה בתוך המשפחה, שתפו במידע רלוונטי ואל תסתירו ידיעות על מנת לא ליצור ציפייה או אכזבה. דונו ברגשות, דאגות וציפיות הקשורות לדמות הנעדרת. זה יכול לעזור לבני המשפחה להבין טוב יותר ולתמוך זה בזה במהלך התקופה המאתגרת. כדאי ליצור סביבה שבה ילדים מרגישים בטוחים להביע את רגשותיהם ולשאול שאלות על ההיעדרות. שדרו שתעברו את זה ביחד ותתמודדו יחד עם אי הידיעה ועם הידיעה, הקשיבו באופן פעיל לחששות ולפחדים שלהם ושתפו גם בתחושות שלכם, אך הקפידו להדגיש את ההתמודדות המשותפת.
סייעו ביצירת שגרה חדשה: במידה ואחד ההורים נעדר, חשוב כי תהליך ההתערבות תהיה בנוכחות ההורה הנוכח. חשוב לשמור על המשך שגרה וטקסים קבועים (כמו ימי הולדת, חגיגות משפחתיות ועוד).
במפגש עם המשפחות כמה נושאים שהדיון בהם עשוי לתרום להגברת החוסן וההתמודדות עם מצב אי-הוודאות. בין היתר כדאי לשאול: איך את/ה רואה את האדם האהוב שנעדר? עכשיו ולפני ההיעדרות? מה איבדת? מה עדיין יש לך? איך את/ה רואה את תפקידך עכשיו? איזה ריטואל עוזר לך? האם יש בהם את הכוחות להתמודד? האם יש בקהילה או במשפחה דמויות שיכולות לתת תמיכה רגשית? מה המשמעות של החיים בתקופת ההיעדרות הממושכת של ההורה?
כאשר ההורה הנעדר חוזר, זה יכול להיות זמן של שמחה והסתגלות כאחד. ייתכן שהדינמיקה המשפחתית השתנתה במהלך ההיעדרות, וייתכן שיהיה צורך לנהל משא ומתן מחדש על תפקידים וציפיות.
העקרונות לשיח של צוותים חינוכיים ומטפלים עם משפחה, הורים או ילדים החווים אובדן עמום/ נעדרות של אחד מבני המשפחה יכללו התייחסות והבנה למצב המורכב אשר איתו הם מתמודדים, כפי שמוצג במסמך זה.
השיח יעשה ברגישות תוך הבנה של צרכי המשפחה וקבלה של כל רגש, מחשבה או תגובה מצד המשפחה. במצב טראומתי זה, אי הוודאות וחיפוש אחר מידע או פעולה אקטיבית הינו טבעי וחשוב להכיר בכך. תפקידכם הוא לגלות תמיכה, אמפתיה ולאפשר שיתוף רגשי לצד בירור צרכים ואופני סיוע.
ערכו:
יעל שחר
יפית חסן
נטע פינטו
מבוסס על המאמר של שלו, ר' ובן אשר, ס' (23 בדצמבר 2012)" נוכח נפקד" – התמודדות משפחות וילדים עם אובדן עמום של אחד ההורים. פסיכולוגיה עברית.
