מחבר: biladayhem@gmail.com

אלה 8 הילדים ובני הנוער היקרים מתחת לגיל 18 שמשפחותיהם מהוות חלק מעמותת ״בלעדיהם – עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״, שנכון להיום חברות בה 76 משפחות נעדרים.

ישראל בוירסקי סופר, בן 13, תושב תל אביב, נעדר מ 27/2/1983

חיים אלון, בן 10, תושב נתיבות, נעדר מ

02/07/1988

אלכסנדרה(סשה) ברנדט, בת 10, תושבת רמת גן, נעדרת מ 24/11/1994

היימנוט קסאו, בת 9, תושבת צפת, נעדרת מ 25/2/2024

רחל אלבלדס, בת 16, תושבת חולון, נעדרת מ 15/7/1983

רבקה רנד, בת 16, תושבת שדה יעקב, נעדרת מ 3/12/1972

עדי יעקבי, בת 17, תושבת תל אביב, נעדרת מ 13/12/1996

מוישי קליינרמן, בן 16, תושב מודיעין עילית, נעדר מ 25/3/2022

חלק מהמשפחות חיות באי ודאות כבר שנים רבות, ואחרות הצטרפו אלינו רק לאחרונה. אך הכאב של כולן דומה.

זהו הכאב של אי הידיעה.

חוסר הוודאות קשה מאוד.

לא יודעים האם להתאבל או לקוות.

מאחורי כל תמונה עומד ילד או נער שנעלם, ומשפחה שחייה השתנו מאז אותו היום.

יש שנעלמו בגיל צעיר מאוד, ויש שהיו בתחילת דרכם כבני נוער, אך עבור משפחותיהם הזמן כאילו קפא מלכת.

אנחנו ממשיכים להזכיר את פניהם, לשמור את זכרם בתודעה הציבורית ולא לתת להם להישכח.

ומתפללים שיום אחד כל אחת מהמשפחות הללו תזכה לקבל תשובות.

לפניכם הנוסח הרשמי של חוק הסיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, כפי שפורסם ברשומות.
מאחר שחוקים מנוסחים בשפה משפטית, הכנו גם תקציר והסבר בשפה פשוטה וברורה, כדי שכל אחת ואחד יוכלו להבין את עיקרי החוק ואת הזכויות שהוא מעניק לבני משפחות של נעדרים.
ההסבר נועד להנגיש את הוראות החוק ואינו מחליף את הנוסח הרשמי, שהוא הנוסח המחייב.

1. מטרת החוק

מטרת החוק היא להסדיר "מעמד" של נעדר ומתן סיוע לבני משפחה של נעדרים, וכן ליצור תיאום ושיתוף פעולה בין רשויות המדינה בכל הנוגע לטיפול בבני המשפחה ובמימוש זכויותיהם. זהו חוק בעל אופי מערכתי, שנועד לתת מענה לא רק לשאלת היעדרותו של האדם עצמו, אלא גם למצוקה, לצרכים ולזכויות של בני משפחתו. 

2. מיהו "נעדר" לפי החוק

החוק מגדיר "נעדר" בשתי קבוצות עיקריות:

אזרח ישראלי או תושב ישראל, אשר היה אמור לשוב לביתו או למסגרת שבה הוא שוהה ולא חזר במשך לפחות 60 ימים ממועד הדיווח למשטרה, מקום הימצאו אינו ידוע, לא ניתן ליצור עמו קשר, כל המאמצים לאתרו לא צלחו, אין ראיה שהוא אינו בין החיים, וקיימת לגביו הכרזה תקפה כנעדר לפי פקודות המשטרה. 

חייל שצה"ל קבע כי נעלם משירות צבאי, למעט מקרה שבו יש חשד כי היעלמותו מהווה עבירה של היעדר מן השירות או עריקה לפי חוק השיפוט הצבאי. 

ההגדרה הזו חשובה משום שהיא קובעת מתי בני המשפחה נכנסים למסגרת ההגנה והסיוע של החוק, ומתי ניתן להפעיל את מנגנוני התיאום והזכויות הנלווים.

3. מי נחשב "בן משפחה"

לצורך החוק, "בן משפחה" כולל בן או בת זוג, הורה, בן או בת זוג של הורה, אח, אחות, ילד או ילדה. ההגדרה הרחבה יחסית משקפת הכרה בכך שהשלכות ההיעדרות אינן מוגבלות לקרוב משפחה יחיד. 

4. הקמת הוועדה לסיוע לבני משפחה של נעדר

החוק מורה לשר העבודה למנות ועדה ייעודית שתפקידה לתכלל את כלל המענים שנותנות רשויות המדינה לבני משפחה של נעדרים, וכן לפעול להסרת חסמים בטיפול בהם. כלומר, הוועדה אינה רק גוף מייעץ, אלא מנגנון תיאום בין-משרדי שנועד לשפר את הטיפול בפועל. 

5. הרכב הוועדה

הוועדה כוללת נציגים ממשרדי ממשלה וגופים ציבוריים מרכזיים, ובהם:

משרד העבודה – יושב ראש הוועדה

משרד הרווחה והביטחון החברתי

המשרד לביטחון לאומי

משרד הביטחון או נציג צה"ל

משרד הבריאות

משרד הפנים

משרד האוצר

משרד המשפטים

המוסד לביטוח לאומי

האפוטרופוס הכללי. 

הרכב זה מלמד שהמחוקק ראה בטיפול במשפחות נעדרים נושא רב-תחומי, הכולל היבטים רווחתיים, משפטיים, כלכליים, רפואיים, ביטחוניים ומינהליים. 

5. תפקידי הוועדה

לוועדה שני תפקידים עיקריים:

לגבש נהלים קבועים בין משרדי הממשלה והרשויות הציבוריות בכל הנוגע לטיפול בבני משפחה של נעדרים, בכפוף לאישור שר העבודה ולאחר התייעצות עם השר הנוגע בדבר. 

לבחון מקרים פרטניים, כדי להפיק לקחים, לתקן ליקויים ולשפר את המענים הניתנים לבני המשפחה. 

בנוסף, הוועדה מוסמכת לקבוע את סדרי עבודתה. 

במילים פשוטות, הוועדה נועדה להפוך את הטיפול במשפחות נעדרים ממענה נקודתי ומפוזר למערך סדור, מתואם ולומד.

6. דיווח לוועדה והעברת מידע

הודעה על נעדר

משטרת ישראל או צה"ל, לפי העניין, נדרשים להודיע לוועדה על מי שיש יסוד להניח שהוא "נעדר" לפי החוק, ובלבד שהדבר לא יפגע בצורכי חקירה, בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. 

מסירת מידע לוועדה

גוף ציבורי רשאי למסור לוועדה מידע הנוגע לנעדר או לבני משפחתו, לבקשת הוועדה, לשם ביצוע תפקידיה, בכפוף לתנאים שונים:

הסכמת בני המשפחה או בן המשפחה הרלוונטי, לפי סוג המידע

נחיצות ישירה לצורך גיבוש הנהלים או בחינת עניינו של הנעדר

היעדר איסור בדין

הימנעות מפגיעה בניהול תקין של חקירה. 

החוק גם מדגיש את הצורך לצמצם את המידע הנמסר ולהגן על פרטיותם של המעורבים. 

7. חובת יידוע בני המשפחה

משטרת ישראל חייבת ליידע בן משפחה של נעדר אזרחי או תושב על האפשרות לפנות ל:

המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית

לשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. 

לגבי נעדר שהוא חייל, נקבע כי הוראות מקבילות ייקבעו בפקודות הצבא. 

חובת היידוע היא רכיב חשוב במיוחד, משום שהיא מעבירה את האחריות מיוזמה של המשפחה אל הרשות עצמה, ומסייעת להבטיח שבני המשפחה יכירו את זכויותיהם בזמן אמת.

8. חובת סודיות

מי שמגיע לידיו מידע לפי החוק במהלך מילוי תפקידו חייב לשמור עליו בסוד, לא לגלותו לאחרים ולא לעשות בו שימוש אלא לצורך ביצוע החוק או לפי צו בית משפט. הוראה זו מחזקת את ההגנה על פרטיות הנעדר ובני משפחתו. 

9. השלכות מעשיות של סטטוס "נעדר"

החוק אינו מסתפק בהכרה עקרונית במצב, אלא מייצר גם השלכות משפטיות ומעשיות:

בני משפחה של נעדר זכאים לסיוע משפטי בהליכים אזרחיים בישראל בעניינים הקשורים לענייניו של הנעדר, ללא תחולת מגבלות מסוימות שבחוק הסיוע המשפטי.  

נקבע כי לא תשולם גמלה לנעדר או בעדו לאחר שישה חודשים מהמועד שבו נקבע כי הוא נעדר, וכל עוד לא אותר.  

לא ישולמו דמי ביטוח בעד התקופה שבה אדם הוכר כנעדר, אם אין לו הכנסה אחרת באותה תקופה, וכל עוד לא אותר.  

כלומר, מעמד "נעדר" הוא סטטוס משפטי בעל משמעות אופרטיבית, המשפיע הן על זכויות בני המשפחה והן על היבטים סוציאליים וביטוחיים.

10. חשיבות החוק

ברמה האנושית

החוק מכיר בכך שמשפחת נעדר מצויה במצב ייחודי של חוסר ודאות, עומס נפשי, ולעיתים גם קושי כלכלי ומשפטי. החשיבות המרכזית של החוק היא בהעברת המוקד מהיעדרות עצמה גם אל בני המשפחה והצרכים הנלווים לה. 

ברמה המוסדית

החוק יוצר לראשונה מסגרת תיאום בין-משרדית ברורה, במקום מצב שבו המשפחה נדרשת להתמודד לבד מול רשויות שונות. הקמת הוועדה והסמכתה לגבש נהלים ולבחון מקרים פרטניים נועדו לייצר טיפול עקבי, מתואם ויעיל יותר.   

ברמה המשפטית

החוק מעניק לסטטוס "נעדר" עיגון חקיקתי מסודר, ומחבר בין ההכרה בסטטוס הזה לבין זכויות קונקרטיות, חובות יידוע, מסירת מידע מבוקרת, וסיוע משפטי וחברתי.   

11. תחילה והקמת הוועדה

החוק קובע כי ככלל תחילתו חודשיים מיום פרסומו, אך חלק מהתיקונים נכנסו לתוקף כבר ביום הפרסום, וסעיף הסיוע המשפטי ייכנס לתוקף שנה מיום הפרסום. הוועדה עצמה צריכה לקום בתוך חודש מיום פרסומו של החוק.

הצעת חוק סיוע לבני משפחה של נעדרים, התשפ"ו-2026 שאותו יזמה משפחתי לאחר שהבן שלי, דניאל מיניביצקי כיום בן 46, נעלם לפני 11.7 שנים, עברה היום במליאת הכנסת בשעה 20:03 בקריאה שנייה ושלישית!!!

החוק נכנס רשמית לספר החוקים של מדינת ישראל!!!!!!!

זה הישג גדול, ואני מתרגשת מאוד!!!

היינו עסוקים בקידומו במשך 8 שנים .

בחג השבועות מציינים את קבלת התורה שהוא רגע מכונן שבו עם ישראל קיבל על עצמו מערכת של ערכים, אחריות וחוקים שמטרתם לשמור על האדם והחברה.

גם היום, במדינת ישראל, יש משמעות עמוקה לחקיקה שנועדה להגן על אנשים שלא יישארו מאחור ולא יהיו שקופים.

יש משהו סמלי ומרגש בכך שדווקא סביב חג מתן תורה עבר חוק הנעדרים ונכנס כאמור לספר החוקים של מדינת ישראל.

תודה למשפחות העמותה שיסדנו, עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״ שאיתנו, שבזכותן יכולנו ליזום את הצעת החוק הנכסף.

תודה לח״כ צביקה פוגל צביקה פוגל שהגיש את הצעת החוק, ופעל מתוך אכפתיות עמוקה כלפי הנעדרים בישראל ובני משפחותיהם.

תודה לח״כ אופיר כץ אופיר כץ Ofir Katz שהתעקש שההצעה תעלה היום לקריאה שנייה ושלישית והוא זה שהעלה אותה.

תודה לח״כ לשעבר נירה שפק נירה שפק – Nira Shpak שהגישה את ההצעה בכנסת הקודמת וסייעה גם בימים אלה לקידום החוק,

תודה לח״כ לשעבר איל בן ראובן איל בן ראובן שהיה הראשון שהגיש את החוק כבר לפני שמונה שנים וקידם אותנו מאוד.

ותודה מיוחדת לעו״ד נעמה זר-כבודנעמה זר-כבוד שניסחה לראשונה את הצעת החוק והשקיעה זמן רב ומחשבה עמוקה בניסוחו הראשוני והיתה מעורבת בניסוחו העכשווי.

בברכת חג שבועות שמח,

ובתפילה לשובם בשלום של כל חיילינו.

לפוסט בפייסבוק

לפוסט בעמוד עמותת בלעדיהם

אנו מחבקים את משפחתו של מחמוד ביארי היקר שנעלם בהיותו בן 58 בזמן שביקר את משפחתו בעזה.

הוא נעדר מ – 14/11/2023.

המשפחה הצטרפה לעמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״

הנה שתי כתבות שנכתבו עליו:

"הוא אבוד בעזה, תחזירו אותו כחלק מעסקת החטופים"

פרסום ראשון: ישראלי שלא ברשימת החטופים נעדר בעזה

שלוש שנים בלי תשובה: הבן שמחפש את אביו בעזה

במסגרת סיפורים אישיים, – מובא פה סיפורו של בחור בסביבות גיל 30 שנעדר בזמנו כמה פעמים והסכים, ברוב טובו, לשתף אותנו ברגשותיו ומסקנותיו לגבי כל מה שעבר עליו בזמן ההיעדרויות.

הסיפור מובא פה ללא עריכה, בלשון הכותב ובעילום שם, רק לנו ידועים כל פרטיו.

״בכל שלושת הפעמים נעדרתי כל פעם ל 4 ימים.

פעם אחת מצאו אותי כמעט ללא הכרה.

פעם אחת שוטרים ארבו לי.

פעם אחת ניידת משטרה זיהתה אותי….

בכל הפעמים האלה לא אכלתי ולא שתיתי….״

״כאשר הזמן עוצר מלכת:

היו שנים שבהן החושך היה המקום היחיד שבו הרגשתי שאני יכול להסתתר. תקופות ארוכות שבהן משא החיים פשוט הכריע אותי. זוגיות, עבודה, בעיות כלכליות, ומעל הכל, מצב נפשי דיכאוני וקשה ששאב ממני כל טיפת תקווה. באותם ימים אפלים, הפתרון היחיד שהעיניים הכבויות שלי הצליחו לראות היה לברוח. רציתי להיעלם. ברחתי למדבריות, מחפש את השקט האכזרי של רעב וצמא. היו רגעים שבלעתי כדורים, רק כדי לכבות את הרעש הפנימי, בניסיון נואש לברוח מסיטואציות שפשוט לא ידעתי איך להתמודד איתן.

אבל מה שלא הבנתי אז, מתוך עיוורון מוחלט של כאב, הוא שכאשר אתה בורח אל הקצה, אתה לא באמת בורח מהצרות שלך, אתה בורח מעצמך. ובזמן שחיפשתי את ה-אין השארתי מאחוריי הרס מוחלט בקרב כל מי שאהב אותי. לא ראיתי את הפחד המשתק, את הדמעות, ואת חוסר האונים שזרעתי בכל פעם שנעלמתי. השארתי אותם בחשכה, מחכים לאות חיים.

היום, כשאני קורא את המציאות סביבנו, הלב שלי נשבר מסיבה אחרת ומתמלא באשמה צורבת. אני רואה משפחות שלמות שחיות כל רגע ורגע בחוסר ודאות טהור ואכזרי לגבי יקיריהן שלא חזרו. אנשים שעבורם כל שנייה היא פאזל של כאב ודאגה, עוד חלק שחסר, עוד שבריר של המתנה שקורעת את הנשמה. כשאני רואה את עוצמת האובדן שלהם, אני מרגיש כאילו פגעתי בהם אישית. אני, שבמו ידיי ומתוך בחירה, כפיתי את גיהנום חוסר הוודאות על האנשים שאהבו אותי, בזמן שישנם אנשים שהיו נותנים את כל עולמם רק לעוד נשימה אחת, לעוד רגע של ודאות עם היקרים להם מכל.

אבל מהתהום הזו, קמתי. לקח לי שנים של חשבון נפש, אבל היום אני עומד במקום אחר לחלוטין. אני מרגיש כמו אדם חדש. אני מטפל בעצמי, אוסף את השברים ובונה אותם מחדש. אני קם כל בוקר עם רצון אדיר לחיות, להיות נוכח, ולדעת שהסובבים אותי יכולים סוף סוף להישען עליי ולסמוך עליי. אני רוצה להיות עוגן של ביטחון, ולא מקור של דאגה.

אם מישהו קורא את המילים האלה עכשיו, ומרגיש שהקירות סוגרים עליו, שהבריחה היא המוצא היחיד, אני מתחנן בפניכם.. תעצרו. גם כשנדמה לכם שאתם הכי לבד בעולם, אתם לא. הבריחה היא אשליה שמשאירה מאחור מציאות מדממת. כל מי שסביבכם דואג לכם ואוהב אתכם, גם אם מבעד למסך הדיכאון כמעט בלתי אפשרי לראות את זה. אל תשחקו בחיים, ואל תבחרו להשאיר אחריכם חלל של חוסר ודאות. יש דרך חזרה מהחושך, יש תקווה, ויש בכם את הכוח להירפא ולבחור בחיים. אני ההוכחה לכך.

מתפלל ומקווה שכל אדם אהוב שלא חזר, שיחזור ואו ימצא בריא ושלם לחיק משפחתו וחבריו״.

היום בכנסת, בוועדה לביטחון לאומי, התקבלה הסכמה גורפת להגיש את הצעת חוק הנעדרים בשבוע הבא למליאה לקריאה שנייה ושלישית!!!

יש שכר לעמל.

זו הצעה שמגדירה את המעמד המשפטי של הנעדרים האזרחיים ומעניקה סיוע לבני משפחותיהם.

הגיש אותה ח״כ צביקה פוגל.

ניסחה אותה בזמנו עו״ד נעמה זר־כבוד.

והכול התחיל עם ח״כ לשעבר איל בן ראובן, המשיך עם ח״כ נירה שפק בכנסת הקודמת, וכאמור, הוגש על ידי ח״כ צביקה פוגל.

תודה לכל מי שהביאנו עד הלום.

זמנים יפים לכולנו.

משפט יפה שאמר לנו היום ח״כ צביקה פוגל בוועדה לביטחון לאומי:

״אתם לא הרוח הגבית שלי אלא העוגן״

בדבריו הוסיף ואמר כמה חשוב שיהיה בספר החוקים של מדינת ישראל חוק לנעדרים.

ועל כך אנו מודים לו מאוד.

זמנים יפים לכולנן

לצפייה בכל הדיון

כידוע, לפני שבוע עברה הצעת חוק הנעדרים האזרחיים בקריאה ראשונה, וכבר היום התכנסה הוועדה לביטחון לאומי בראשות ח״כ צביקה פוגל, במטרה להכינה לקריאה שנייה ושלישית.

ההצעה מגדירה לראשונה את מעמדם המשפטי של נעדרים אזרחיים ומעניקה סיוע למשפחותיהם.

ח״כ פוגל פתח את דבריו בהתייחסות לעוול שנגרם לאורך השנים מצד המדינה כלפי הנעדרים ומשפחותיהם. הוא הדגיש את הצורך בחיזוק אמון הציבור במדינה, כמי שנושאת באחריות כלפי אזרחיה.

אחריותה של המדינה אינה נעלמת עם היעלמותו של אדם.

כשם שלא משאירים פצוע בשטח , כך אין מפקירים נעדר.

כלל המפלגות, ללא יוצא מן הכלל, תומך בחוק זה, מעבר לשיקולים של ימין ושמאל, דת או מגזר.

מפאת קוצר הזמן הוחלט להמשיך את דיוני הוועדה בשבוע הבא.

אנו מצפים להסכמה רחבה של כלל נציגי הממשלה, על מנת לקדם את החוק לקריאה שנייה ושלישית, בשעה טובה.

אנו מבקשים להודות לח״כ צביקה פוגל על שלקח על עצמו את המשימה החשובה לקידום חוק הוועדה לסיוע למשפחות נעדרים אזרחיים.

תודה מיוחדת על האמפתיה הרבה, ההקשבה וההבנה העמוקה למצוקותינו.

אלה נציגי העמותה שהיו נוכחים בוועדה, פרט לח״כ פוגל ונציגי משרדי הממשלה:

ורדה ושוקי מיניביצקי, מייסדי העמותה, הוריו של הנעדר, דניאל מיניביצקי

עו״ד נעמה זר כבוד, שמלווה את העמותה מתחילת דרכה וניסחה בזמנו את הצעת החוק.

אברהם מזרחי, בנו של הנעדר, חי מתתיהו מזרחי

איילה אורדני, אחותה של הנעדרת אסנת ברקולין

גיטי קליינרמן, אימו של הנעדר, מוישי קליינרמן

רוחמה גמרמן, בן זוגה לשעבר היה נעדר בזמנו.

תודה מיוחדת לח״כ לשעבר נירה שפק שדיברה בישיבה בזכות החוק ושעשתה רבות למעננו, ולח״כ לשעבר איל בן ראובן שהיה מראשוני מגישי החוק החשוב.

מתוך עמוד הפייסבוק של עמותת בלעדיהם

זו משימת חיי.

לפני שבוע עברה הצעת חוק הנעדרים האזרחיים:
״הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים״ – בקריאה ראשונה.

כזכור, את ההצעה יזמה משפחתי, לאחר שהבן שלי, דניאל מיניביצקי, נעלם לנו ב־11/10/2014 בהיותו בן 35.
עדיין נעדר.

היום התכנסה הוועדה לביטחון לאומי בראשות ח״כ צביקה פוגל, במטרה להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית.

ח״כ פוגל פתח בהתייחסות לעוול שנגרם לאורך השנים מצד המדינה כלפי הנעדרים ומשפחותיהם, והדגיש את הצורך בחיזוק אמון הציבור במדינה כמי שנושאת באחריות כלפי אזרחיה:

״אחריותה של המדינה אינה נעלמת עם היעלמותו של אדם. כשם שלא משאירים פצוע בשטח, כך אין מפקירים נעדר״.

כלל המפלגות, ללא יוצא מן הכלל, תומכות בחוק, מעבר לשיקולים של ימין ושמאל, דת או מגזר.

מפאת קוצר הזמן הוחלט להמשיך את הדיונים בשבוע הבא.

אני מצפה להסכמה רחבה של כלל נציגי הממשלה לקידום החוק לקריאה שנייה ושלישית, בשעה טובה.

אני מודה לח״כ צביקה פוגל על ההובלה, על האמפתיה, ההקשבה וההבנה העמוקה למצוקת משפחות הנעדרים האזרחיים, שאני לצערי נמנית עמן.

תודה לח״כ לשעבר איל בן ראובן ולח״כ לשעבר נירה שפק, ממגישי הצעת החוק בעבר, שממשיכים לפעול ולסייע בקידומה גם כיום.

תודה לעו״ד נעמה זר כבוד שניסחה את הצעת החוק הראשונית ומלווה אותנו לאורך הדרך.

תודה לשאול וגיל, מנהלי התחום המבצעי של העמותה שהקמנו, ליונתן אילן, לטל גבריאלי, לעו״ד בטי סגיר ולעוד אנשים טובים בדרך.

תודה לפסיכותרפיסט איתן טמיר ולפסיכולוגית נירה כץ, המסייעים לנו בליווי ותמיכה רגשית ורוחנית למשפחות הזקוקות לכך.

ותודה גדולה ל־75 משפחות הנעדרים בעמותה – בזכותן הגענו עד הלום.

עדיין יש לפנינו דרך, וזו הדרך הנכונה.

מתוך עמוד הפייסבוק של עמותת בלעדיהם

היום אחר הצהריים עברה במליאת הכנסת, בקריאה ראשונה, הצעת החוק ״סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ״ה–2025״ — שאותה יזמנו יהושע/ שוקי ואני, באמצעות עמותת ״בלעדיהם – עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״, שאותה יסדנו לאחר שדניאל שלנו נעלם לפני 11.6 שנים.

אחרי שמונה שנות מאבק — צעד משמעותי קדימה, והיום החברה הישראלית זוכה בהישג חשוב מאוד:

כבר בשבוע הבא תתכנס הוועדה בראשות ח״כ צביקה פוגל, שהגיש את הצעת החוק, כדי להכין אותה לקריאה שנייה ושלישית.

ההצעה עוסקת בסיוע למשפחות נעדרים ובהסדרת המעמד המשפטי של נעדרים אזרחיים.

החוק הזה נוגע בלב של מציאות קשה — הוא מבקש להעניק הכרה, סיוע ומעמד למשפחות שחיות שנים בין תקווה לפחד.

אני מקווה שהקריאה השנייה והשלישית תעבורנה במהרה, ושמשפחות הנעדרים יקבלו את מה שמגיע להן כל כך.

אנו בדרך הנכונה.

בבקשה, תחזיקו לנו אצבעות!

פוסט בפייסבוק של עמותת בלעדיהם

מתוך אתר "davar1"

אתמול נפתחה מליאת הכנסת בדיון בקריאה הראשונה על הצעת החוק להקמת הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים — והיא כמובן אושרה.
הנה דבריו החשובים של מגיש החוק, ח״כ צביקה פוגל:

מתוך דף המידע של משטרה על נעדרים

דברי בתה, אביטל בלום:

אמי מרים (מינקה) לוז היתה אשה מיוחדת, אם מסורה ואוהבת אשה שהתעניינה באמנות, מדע, וטבע. חלוצה שהיתה מסורה לארץ ישראל ולקיבוץ (ניר דוד) שהקימה בשתי ידיה. העלמותה היא חידה בלי פתרון שמלווה את חיי מאז.
היא יצאה לטייל ליד בריכות הדגים בקיבוץ ומאז נעלמה.

קווים לדמותה:

מינקה לוז, אישה שזכינו להיות ילדיה, הייתה חלק מההיסטוריה של הקמת המדינה. היא נמנתה עם מייסדי קיבוץ ניר דוד (תל-עמל), הקיבוץ הראשון שהוקם בשיטת “חומה ומגדל”, בעמק בית שאן.

היא נולדה ב־10.6.1912 בעיר טרנופול שבחבל גליציה (פולין), ועלתה לארץ בשנת 1932 עם גרעין “השומר הצעיר”.

בשנת 1949 נישאה לאורי לוז (לשצ’ינסקי), והייתה אם לבן־עמי ולאביטל.

במהלך חייה עסקה בעבודות רבות במשק – בלוחמה אנטי־מלרית, בעבודה במטעים ובכרמים, ובהמשך הייתה הקוסמטיקאית הראשונה בקיבוץ. בשנותיה המאוחרות הקימה משתלת פרחים.

מינקה הייתה אישה רבת כישרונות: היא יצרה פסלים מחימר, גילפה בגרעיני אבוקדו, רקמה, ציירה על עץ, זכוכית וכדים, ויצרה פסלי חיות מחומרים טבעיים. היא לקחה חלק פעיל בחיי התרבות של הקיבוץ – בעיצוב קישוטים לחגים ובהכנת מודעות, לצד האמן יהושע סגל.

לצד כישוריה האמנותיים, הייתה גם סקרנית וחוקרת באופייה, ודיברה שבע שפות: פולנית, יידיש, גרמנית, רוסית, אנגלית, עברית וערבית.

היה לה חוש הומור מפותח, יכולת חיקוי ומשחק, והיא ידעה להפוך גם רגעים פשוטים לחוויה מלאה שמחה וצחוק.

אהבתה לטבע ניכרה בכל – בגינה שטיפחה במסירות, בצמחים שעקבה אחר צמיחתם, וברגעים הקטנים של יצירה ומשחק עם ילדיה.

מתוך פוסט בפייסבוק של עמותת בלעדיהם:

אנו מחבקים את משפחתה של מרים לוז היקרה, תושבת קיבוץ ניר דוד, שהייתה בת 72 כשנעלמה ב־12 במאי 1984.

משפחתה הצטרפה למשפחות עמותת “בלעדיהם – עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים”.

אמנם חלפו שנים רבות, ומרים לוז היקרה כבר הייתה אמורה לעבור את גיל 100, אך חוסר הוודאות – מה קרה לה, מתי ואיך – עדיין נוכח בלב בני משפחתה.

הכאב לא פג, והצער על היעלמותה הפתאומית, ללא כל שביב מידע, עודנו מלווה אותם.

אנא זכרו אותה.