כיצד ניתן למסגר סיפורי נעדרות של אזרחים (בניגוד לחיילים) בישראל? במאמר שפורסם בכתב העת Journalism, משרטט אורי כץ את התסריטים התרבותיים העוסקים בנעדרות אזרחית. בעזרת אתנוגרפיה נרטיבית, מציג כץ, כיום פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה, את הנרטביים המרכזיים ובוחן האם אפשר להציע גם נרטיבים חליפיים.
ימים ספורים לפני ליל הסדר בשנת 2015 נערך בכיכר רבין בתל-אביב "סדר הנעדרים", האירוע הפומבי הראשון של פורום משפחות הנעדרים בישראל, שזמן קצר לאחר מכן הפך לעמותת "בלעדיהם". היה זה מיצג שבו נערך שולחן סדר ארוך, כשעל כל כסא הונחה תמונה של נעדר ישראלי אחר. לא רחוק מהשולחן הערוך ישבו שניים ממשרד יחסי הציבור שמנהל את הקמפיין. אחת לכמה דקות הם שבו ובדקו את התוצאות העדכניות בגוגל תחת "סדר הנעדרים" וסיפרו בגאווה על ההתגייסות המאסיבית של כלי התקשורת ועל הסיקור התקשורתי בנושא שצפוי להיות חסר תקדים בהיקפו.
