מרים (מינקה) לוז

מתוך דף המידע של משטרה על נעדרים

דברי בתה, אביטל בלום:

אמי מרים (מינקה) לוז היתה אשה מיוחדת, אם מסורה ואוהבת אשה שהתעניינה באמנות, מדע, וטבע. חלוצה שהיתה מסורה לארץ ישראל ולקיבוץ (ניר דוד) שהקימה בשתי ידיה. העלמותה היא חידה בלי פתרון שמלווה את חיי מאז.
היא יצאה לטייל ליד בריכות הדגים בקיבוץ ומאז נעלמה.

קווים לדמותה:

מינקה לוז, אישה שזכינו להיות ילדיה, הייתה חלק מההיסטוריה של הקמת המדינה. היא נמנתה עם מייסדי קיבוץ ניר דוד (תל-עמל), הקיבוץ הראשון שהוקם בשיטת “חומה ומגדל”, בעמק בית שאן.

היא נולדה ב־10.6.1912 בעיר טרנופול שבחבל גליציה (פולין), ועלתה לארץ בשנת 1932 עם גרעין “השומר הצעיר”.

בשנת 1949 נישאה לאורי לוז (לשצ’ינסקי), והייתה אם לבן־עמי ולאביטל.

במהלך חייה עסקה בעבודות רבות במשק – בלוחמה אנטי־מלרית, בעבודה במטעים ובכרמים, ובהמשך הייתה הקוסמטיקאית הראשונה בקיבוץ. בשנותיה המאוחרות הקימה משתלת פרחים.

מינקה הייתה אישה רבת כישרונות: היא יצרה פסלים מחימר, גילפה בגרעיני אבוקדו, רקמה, ציירה על עץ, זכוכית וכדים, ויצרה פסלי חיות מחומרים טבעיים. היא לקחה חלק פעיל בחיי התרבות של הקיבוץ – בעיצוב קישוטים לחגים ובהכנת מודעות, לצד האמן יהושע סגל.

לצד כישוריה האמנותיים, הייתה גם סקרנית וחוקרת באופייה, ודיברה שבע שפות: פולנית, יידיש, גרמנית, רוסית, אנגלית, עברית וערבית.

היה לה חוש הומור מפותח, יכולת חיקוי ומשחק, והיא ידעה להפוך גם רגעים פשוטים לחוויה מלאה שמחה וצחוק.

אהבתה לטבע ניכרה בכל – בגינה שטיפחה במסירות, בצמחים שעקבה אחר צמיחתם, וברגעים הקטנים של יצירה ומשחק עם ילדיה.

מתוך פוסט בפייסבוק של עמותת בלעדיהם:

אנו מחבקים את משפחתה של מרים לוז היקרה, תושבת קיבוץ ניר דוד, שהייתה בת 72 כשנעלמה ב־12 במאי 1984.

משפחתה הצטרפה למשפחות עמותת “בלעדיהם – עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים”.

אמנם חלפו שנים רבות, ומרים לוז היקרה כבר הייתה אמורה לעבור את גיל 100, אך חוסר הוודאות – מה קרה לה, מתי ואיך – עדיין נוכח בלב בני משפחתה.

הכאב לא פג, והצער על היעלמותה הפתאומית, ללא כל שביב מידע, עודנו מלווה אותם.

אנא זכרו אותה.