שלום רוטבן, תושב קרית מלאכי, נעלם ב2 במאי 2021 בהיותו בן 25.
שלום רוטבן אותר בשלום בבית חולים בירדן בתאריך 23 במאי 2023, בתום שנתיים של חיפושים!
הודעה בדף של "בלעדיהם" בפייס בדבר איתורו של שלום רוטבן
ווינט מ :26/5/23
ווינט מ 23/5/23
ישראל היום מ 25/5/23
מאקו, 28/5/23
וואלה מ – 27/5/23
מעריב מ- 25/5/23
לוטפיה זבאד, נעדרה בחו"ל, תושבת באקה אל גרבייה, נעדרת מ 9 באוקטובר 2019, בהיותה בת 51. נולדה ב – 15/8/1967.
אותרה בפאריז, היכן שנעלמה, ב 7/3/2022!
לוטפיה זבאד נעלמה במהלך טיול מאורגן עם בתה, יסמין קעדן, בפאריז.
הקבוצה הישראלית הגיעה למסעדה בפריז.
לקראת היציאה מהמסעדה נכנסו האם והבת לשירותי המסעדה, אך כשיסמין יצאה החוצה היא לא הצליחה ליצור קשר עם אמה.
סיפרה הבת, יסמין קעדן:
"אימא לא יכולה להיות לבד, חיפשתי אותה, ואחרי שהקבוצה חצתה כביש סמוך ראיתי אותה ליד חנות סמוכה, היא הסתכלה על כל מיני מקומות, אבל לא עליי. הקבוצה קראה לי מעבר לכביש, וכשהחזרתי את המבט לעבר אימא שלי – פתאום כבר לא ראיתי אותה".
פוסט בדף של "בלעדיהם" בפייס בדבר איתורה של לוטפיה זבאד, מ 8/3/22
כתבה בווינט מ 12 בדצמבר 2019 אודות היעלמותה של לוטפיה זבאד
כתבה בוואלה מ – 30 באוקטובר 2019
ראיון מצולם בווינט, יוטיוב מ 12 בדצמבר 2019
כתבה בווינט בארץ National מ 19 בפברואר 2020
איזכור שמותיהם של נעדרי חודשי אוקטובר שמשפחותיהם הצטרפו לעמותת "בלעדיהם", וקצת על כל אחד מהם, ביניהם דבריה של בתה של לוטפיה זבאד, יסמין קעדן: מ-1/10/2020
וואלה, מ – 8/3/2022
N12, מ 9/3/2022
וואלה, מ – 12/3/2022
רועי גולדשטיין, תושב הרצליה, נעדר מ- 7 בדצמבר 2021, בהיותו בן 56.
עצמותיו נמצאו בעין נטפים, ליד הגבול המצרי, ביום 8/1/2023
רועי יקירנו, בן 57, נעדר מאז 7 בדצמבר 2021.
רועי היה מצטיין התיכון בראשון לציון, חייל מצטיין בחיל אוויר שם כתב הדרכות מקצועיות, ואף קיבל את אות הנשיא.
הוא אדם חכם מאוד, בעל הבנה עמוקה בנפש האדם וכושר טיפולי.
אוהב טבע ואוהב ים מושבע.
הוא אדם רוחני ובעל נשמה יתרה.
רועי יצא מביתנו בהרצליה לאילת ונראה שם לאחרונה בהוסטל ״ערבה״.
מאז נעלם ואיננו.
רועי חסר לנו מאוד.
אנו מתפללים לשמוע אודותיו ולראותו.
דניאל וסלי, תושב אשדוד, נעלם מ 9 בנובמבר 2013, בהיותו בן 68.
עצמותיו נמצאו בחודש פברואר 2017
בנובמבר 2013 יצא דניאל וסלי, חולה פרקינסון, לטיול בשכונת מגוריו באשדוד, ומאז נעלם.
המשפחה עברה שלוש וחצי שנים של סיוט, עד שבחודש פברואר טייל בנו אלכס בחורשה הסמוכה לבית ומצא במקרה את שרידי גופתו של אביו.
דניאל וסלי נולד בישראל לדינה ואלכסנדר, שעלו מהונגריה בשנת 1933 והתיישבו בקריית אתא עם הבת הבכורה יהודית (74). בילדותו היגרה המשפחה לטורונטו. בגיל 35 דניאל, שעבד בקנדה כמעצב שיער, החליט לשוב לישראל.
הוא עבר להתגורר באשדוד והכיר את סוזן (68), אז מוכרת בחנות בדים. הם נישאו והביאו לעולם את אדווה (31) ועדי (30), שתיהן נשואות ומתגוררות באשקלון, ואת אלכס (28) ועדן (25), המתגוררים עדיין בבית ההורים ברובע א' בעיר. דניאל עבד במחלקת התפעול של סוכנות הרכב UMI, וסוזן כמטפלת בקשישים.
חייה של המשפחה השתנו לפני כ־20 שנה, כשדניאל התלונן על חולשה ברגליים ואובחן כחולה פרקינסון. הוא התקשה להשלים עם האבחנה וחיפש באובססיביות פתרונות, אך לשווא. הוא עזב את עבודתו בשל ההפרעות המוטוריות בגפיו, ופיתח תחביב ייחודי – בניית מודלים של ספינות מעץ.
כשהרעד בידיו החמיר, זנח גם את תחביבו, והחל לצייר ולפסל בחימר במועדון הקשישים המקומי. בשעות אחר הצהריים נהג לטייל בשכונת מגוריו, לרוב במסלול קבוע. בשנתיים לפני היעלמותו חלה הידרדרות נוספת במחלה, והוא לקה גם בסוכרת. הטיולים הרגליים הפכו לקצרים יותר.
פוסט בדף של "בלעדיהם" בפייסבוק בדבר איתורו של דניאל וסלי, פברואר 2017
פוסט נוסף בדף של "בלעדיהם" בפייסבוק בדבר איתורו של דניאל וסלי, פברואר 2017
מתוך אשדוד אונליין, 4/11/2016
ווינט, 1/3/2017
ישראל היום, מ- 16/3/2017
יעקב ישראל דיסקין, תושב רמת שלמה, נעלם ב 11 בספטמבר 2017, בהיותו בן 31, נולד ב ז' בכסלו, תשמ"ו, 20/11/1985 .
עצמותיו נמצאו באזור ליפתא, היכן שנעלם, ב- 25/01/2021
נראה לאחרונה בשעות אחר הצהריים בליפתא, כשהוא לבוש חולצה ורודה ארוכה עם צווארון לבן, מכנסיים ארוכים בצבע כחול, חבש כיפה.
כיכר השבת, חדשות חרדים, מ- 15.10.17
כל העיר, חדשות ירושלים, מ-16.10.17
מיינט, חדשות ירושלים, מ- 18/10/2017
פוסט של "בלעדיהם" בדבר מציאת עצמותיו של ישראל, מ – 28/1/2021
תופעת ההיעדרות האזרחית היא סוגיה חשובה שמעסיקה את גורמי האכיפה והחברה הישראלית. בין השנים 2018-2023 התקבלו במשטרת ישראל 136,100 הודעות על נעדרים, כאשר רק כחמישית מהן הובילו לפתיחת תיק חקירה רשמי.
עובדות מרכזיות מתוך הדוח:
– נכון ליוני 2024, 593 תיקים של נעדרים עדיין פתוחים – רובם בגירים שהיו בני 69 ומטה בעת היעדרותם.
– כמעט כל הנעדרים המדווחים למשטרה מאותרו תוך זמן קצר, אך פחות מ-1% נותרים נעדרים לטווח ארוך.
– 75% מהנעדרים שתיקיהם עדיין פתוחים הם גברים, לעומת 25% נשים.
– קשישים מעל גיל 70 מהווים 10% מכלל התיקים הפתוחים, נתון המעיד על חשיבות תשומת הלב לקבוצת גיל זו.
– יהודים ולא יהודים נעדרים בשיעורים שונים – 76% מהתיקים הפתוחים הם של יהודים, בעוד ש-24% משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית.
כיצד ניתן לסייע?
אם נתקלתם במידע שעשוי לעזור באיתור נעדרים, מומלץ לדווח למשטרה או לבדוק באתר איתור נעדרים של משטרת ישראל.
אוריאל נופך, תושב כפר-סבא נעלם ב 15במאי 2022 בהיותו בן 33
אוריאל נופך, עובד הייטק בן 33 מכפר סבא, יצא ב 15 במאי שיצא להפלגה של חברת "מנו ספנות" לקפריסין ורודוס, נעלם במהלך השיט ואיש אינו יודע מה עלה בגורלו. קרוביו טוענים: "מהרגע שהוא נכנס לתאו איש לא ראה אותו".
מחקירת המשטרה עולה כי נופך עלה לספינה ביום ראשון בצהריים. ביום רביעי עגנה הספינה בלימסול, וכשכל הנוסעים ירדו בלימסול לטייל בעיר הוא לא ירד עמם.
נופך נשאר בחדרו ומאותו פרק זמן לאיש אין מושג מה בדיוק קרה לו.
בשעות הערב של אותו יום הבינו בספינה שהוא אינו בנמצא.
ביום חמישי, כשהספינה עגנה בחזרה בנמל חיפה, התקבל דיווח למשטרה על נוסע נעדר.
כשנוסע שבוחר לא לרדת מהספינה במהלך השיט, בזמן העגינה בנמלים השונים, אין לצוות האונייה כל דרך לדעת שהוא אינו נמצא על הסיפון.
ביקורת דרכונים נערכת רק לנוסעים שיורדים מהספינה במהלך השיט ובסיומו.
חוקרי משטרת כפר סבא שפתחו בחקירת הפרשה הגיעו לערוך חיפושים בספינה באמצעות כלבים מיוחדים המתמחים באיתור אנשים נעדרים אבל אלה לא מצאו דבר.
החוקרים נכנסו לתאו של נופך וראו שהוא מסודר, הטלפון הסלולרי שלו, התיק וכל חפציו נותרו בחדר.
החוקרים בשלב זה שללו חשד לשוד או רצח או למעשה פלילי כלשהו.
בסרטון של האונייה אוריאל נופך נראה 01:30 בלילה של 16/5/22 על הסיפון.
משפחתו של אוריאל נופך, משפחה דתית, החליטה, על פי פסק הלכה, לשבת שבעה החל מ 13/3/23 .
ישראל סופר, תושב תל-אביב, נעלם ב 27 בפברואר 1983, בהיותו בן 13. נולד ב – 8/10/1969
ביום היעלמותו שיחק ישראל עם חברים בשכונת מגוריו ברחוב יהודה הימית ביפו.
בשלב מסוים ביקש מאב המשפחה כסף כדי לקנות קפצונים.
האב זרק לו את הכסף מהחלון.
זמן קצר לאחר מכן עלו ילדי השכונה לבתיהם, פרט לישראל.
ומאז אבדו עקבותיו ולא נודע גורלו.
כך סיפרה אחותו, אורלי סופר:
״ישראל המתוק הגיע לביתנו בתור משפחת אומנה כשהיה בערך בן שנתים.
ילד מתוק ומפוחד שמייד נכנס לליבנו וגדל איתנו כאח לכל דבר.
היינו משפחה גדולה, בית חם שאירח עוד ילדי אומנה – אבל רק אותו אימצנו, לבקשת אביו החולה.
הוא היה ילד מאוד טוב, ועם הזמן הוא נכנס ללב ולחיים שלנו.
לאחר כמה שנים כשישראל הגיע לגיל המצוות חגגנו לו בר מצווה כמו שהוא רצה וכאשר הגיע חג הפורים ישראל נעלם.
החלטנו לאמץ אותו ממש אחרי בר המצווה שלו, אבל לא זכינו להרבה זמן איתו. אחרי שהוא נעלם עשינו כל מאמץ כדי למצוא אותו, ניסינו לדלות מידע בכל דרך אפשרית. אך למרות כל המאמצים שעשינו ושנעשו על ידי כל מיני גורמים נוספים, ישראל לא נמצא עד היום .
אנחנו, משפחת סופר, מאוד מתגעגעים אליו ונזכרים בילדות שחווינו בחברתו ומתפללים על כל הנעדרים ונושאים תפילה שיהיה נס גדול.
ישראל ישאר בליבנו לעד"
אינה קיטייניק, תושבת אשדוד, נעלמה ב 21 באוגוסט 2014, בהיותה בת 72, נולדה ב – 14/07/2014
הנעדרת תושבת אשדוד, נראתה לאחרונה בעירה בתאריך 21/8/2014 ומאז נעלמו עקבותיה. הנעדרת לבשה חולצה מכופתרת בצבעים אדום ושחור ומרכיבה משקפי ראייה.
מדברי נכדתה, דניאלה קיטייניק:
זו האישה שגידלה אותי, שהייתה שם איתי מהיום הראשון, אישה חזקה ובריאה, עד שיום אחד גילו אצלה את אחת ממחלות השכחה הקשות ביותר, מחלת האלצהיימר.
עם הזמן היא החלה לשכוח דברים רבים, פרטים חשובים, אנשים, מקומות.
ביום חמישי, 21.8.14, היא יצאה לבד מביתה ומאז נעלמו עקבותיה.
מדבריו של בנה, ליאוניד קיטייניק:
אמא שלי, אינה קיטייניק, נעדרת מ 21 באוגוסט 2014, היא היתה אז בת 72.
אימי, אישתי ואני, עלינו מאוקראינה בשנת 1995. בשנת 1997 נולדה בתי הבכורה דניאלה. באותו זמן גרנו ביחד ואימי עזרה לנו מאוד בחינוך ובגידול דניאלה.
היא העניקה לה המון אהבה ותשומת לב.
בשנת 2005 היא עברה לגור בהוסטל, אך תמיד נהגה לבוא אלינו ואנחנו אליה ואת כל החגים חגגנו איתה אצלה. אנחנו היינו כל עולמה והיא כל עולמנו, אין לנו משפחה גדולה.
בשנת 2009 נולדה בתי הקטנה ניקול. באותה התקופה אימי התחילה לשכוח דברים ולכן היא לא יכלה לטפל בניקול.
בשנת 2011 חלה הדרדרות משמעותית בזיכרון שלה. הגשתי בקשה לביטוח לאומי כדי לקבל מטפלת לעזרה בצרכי אימי ובבית אך קיבלנו תשובה שלילית. לאחר בדיקות נוספות התברר שאימי חלתה במחלה קשה, באלצהיימר. פניתי לעובדת סוציאלית שהפנתה אותי לוועדה בביטוח הלאומי, שהחליטה שאימי זכאית למטפלת במשך שעתיים כל יום. רק 3 שבועות לפני שנעלמה קיבלנו אישור לשכנה בבית אבות. אך לא הספקנו להעבירה לשם. באותו זמן הייתי מבקר אותה פעמיים שלוש ביום. ב – 21 באוגוסט 2014, הגעתי אליה כהרגלי, לאחר העבודה בשעה 16.00, אך לא מצאתי אותה בבית. התחלנו בחיפושים ביום ובלילה בעזרת כל המשפחה, החברים, המשטרה, מתנדבים וכלבנים. עד היום היא לא נמצאה. הגעגועים הבלתי פוסקים אליה אינם ניתנים אפילו לתיאור, אך התסכול האמיתי הוא חוסר הידיעה, חוסר ידיעה היכן היא, האם היא בסדר, מתי היא תחזור, והשאלה הכי קשה היא: האם היא תחזור?
אין דבר יותר קשה מחוסר הידיעה, וכשמדובר בבן אדם כל כך חשוב בחיים שלי וכל כך קרוב, – הכאב הוא בלתי ישוער.
פוסט שנכתב על ידי בנה של אינה, ליאוניד קיטייניק בדף של בלעדיהם, מ 28/01/2016
פוסט של עמותת "בלעדיהם" מ 1/08/2020 על נעדרי חודש אוגוסט
אותו תוכן בפוסט שנכתב על ידי נכדתה של אינה קיטייניק, דנה, דניאלה קיטייניק מ 02/09/2014
איריס אביטבול, תושבת אשדוד, נעלמה ב 1 בפברואר 1990, בהיותה בת 19. נולדה ב- 25/03/1970
איריס אביטבול, תושבת אשדוד, נראתה לאחרונה בתל-אביב בחודש פברואר 1990 ומאז נעלמו עקבותיה.
סמדר, אחותה הצעירה, מספרת שאיריס היתה אחת מתוך 12 ילדים.
היא זוכרת אותה כבחורה חברותית במיוחד.
תיאורה בזמן ההיעלמות: גובה 165 ס"מ, מבנה גוף רזה, עיניים חומות, שיער מתולתל בצבע חום-שטני.
פוסט בדף של העמותה שמודיע על נעדרי חודש פברואר, 2020
פוסט בדף של בלעדיהם עם פירוט לגבי הנעדרים של חודשי פברואר,מ- 01/02/2021