קטגוריה: עדכונים אחרונים

הרצאה בסגנון ״סליחה על השאלה״ בבית ספר התיכון ״בויאר״ בירושלים, לכבוד יום המשפחה

השתתפו: הורי דניאל מיניביצקי  

לאה אבטה, אימא של שאול אבטה

גיטי קליינרמן: אימא של מוישי קליינרמן

פרופ. גלעד רמון, הבן של דר רפאל קפלן

היום בבוקר היינו מוזמנים, חלק ממשפחות עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״, לפגישה עם נשיא המדינה, יצחק הרצוג , ורעייתו מיכל.

הנשיא היה מאוד אנושי והקדיש לכל אחד מאיתנו תשומת לב מלאה.

לפני שהתיישב, לחץ ביחד עם רעייתו את ידי כל הנוכחים ושמע מכל אחד מאיתנו מי הוא הנעדרת/ת שאותו הם מייצגים.

לאחר שהנשיא התיישב, החל שוקי מיניביצקי, יו״ר העמותה, לספר את סיפור העמותה, שהוקמה לאחר שבנו, דניאל מיניביצקי, נעלם לפני כ 8 שנים.

לאחר מכן דיברו המתנדבים שמסייעים בידינו, ח״כ לשעבר איל בן ראובן, ח״כ לשעבר נירה שפק, נעמה זר כבוד , עו״ד, שניסחה את הצעת החוק שהגשנו לכנסת ושעברה בקריאה ראשונה עד כה, ושאול שאחראי על החלק המבצעי של העמותה ביחד עם גיל שמואלי מ״פוקוס״ חקירות.

לאחר מכן דיבר הנשיא, ממש מהלב, כמו שמשוחחים ולא נואמים, שיחת רעים, דבר שריגש אותנו מאוד, ולאחר מכן איפשר לעוד כמה נציגי משפחות לדבר, אפילו שמאוד מיהר לפגישה דחופה נוספת.

לבסוף, הקריאה ורדה מיניביצקי, את השיר המקסים על נעדרים, שכתב אברהם אלון, אבא של חיים אלון היקר, שנעדר ב 1988 בהיותו בן 10, שהוא מרגש ביותר.

השיר הוגש כתשורה והערכה לנשיא המדינה כשהוא מאוייר על ידי המאיירת קרן כץ. Keren Katz, שהוסיפה איור של שני אנשים הנאחזים בסלע, ויוני ליכט שערך את השיר והוסיף את תמונות 64 הנעדרים שמשפחותיהם הצטרפו לעמותה. Tan Licht

הרגשנו שמקבלים אותנו פה בהערכה רבה ומבינים את המצב הבלתי אפשרי שאליו נקלענו בעקבות היעלמות יקירינו.

אנחנו מאוד מודים לנשיא המדינה ורעייתו על ההזמנה של משפחות עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״ , על ההבנה ועל הרצון לקדם את הטיפול במשפחות הנעדרים האזרחיים.

ורדה ושוקי מיניביצקי הקימו את עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״ לאחר שבנם, דניאל מיניביצקי, כיום בן 43, נעלם ב 11/10/2014.

שיהיו ימים יפים לכולנו.

כיום למעלה מ-600 אזרחים נעדרים בארץ, והמספר גדל כל שנה. עמותת 'בלעדיהם' בשיתוף חברת 'מטרופולין' תחבורה הציבורית עלו לראשונה בשנת 2022 בקמפיין ראשון מסוגו במטרה לשנות את המציאות ולסייע במציאת הנעדרים.

הקמפיין החדש קורא לעזרת הציבור באיתור נעדרים ותמיכה בבני משפחותיהם. המודעות הציבורית הנמוכה והיעדר המשאבים הציבוריים המוקצים לטובת הטיפול בנושא מעמידה את בני המשפחה שנותרו מאחור בסיטואציה קשה של חוסר ודאות.

במסגרת הקמפיין התנוססו תמונותיהם של עשרות נעדרים מהשנים האחרונות על גבי האוטובוסים בפריסה ארצית של חברת "מטרופולין" תחבורה ציבורית, כאשר בכל אחד מהשלטים הובא פרטיו של נעדרת או נעדר אחר, מה שהביא לחשיפה רבה.

בשנתיים האחרונות העמותה מקדמת הצעת חוק נעדרים אזרחיים, המגדירה לראשונה את המעמד הרשמי והחוקי של הנעדרים ומייצרת מנגנון סיוע למשפחות, וכן מסירה חסמים חוקיים הנוצרים עקב היעדרותם, לדוגמא הסדרת הבעלות על נכסים שעל שמו של הנעדר, חשבונות בנק ועוד.

ספיר נחום, שגופתה נמצאה החודש, אינה היחידה. קרוב ל-600 ישראלים נעלמו מאז קום המדינה מבלי להותיר עקבות וכל שנה מתווספים אליהם כ-20 נוספים. כ-4,500 תיקים נפתחים בשנה, כאשר מוסדות המדינה והחוק מתקשים להתמודד עם הסיטואציה הקשה: משפחותיהם של הנעלמים נכנסות לסחרור כלכלי עם חשבונות שנחסמים לשנים אבל עם תשלומים וחובות שממשיכים להיערם; השכבות החלשות חסרות אונים בהיעדר אמצעים וקול; נשים נדרשות להתמודד עם עגינות; וטיפול המשטרה בנושא, לקוי. בעולם דווקא יש פתרונות יצירתיים. דוח שומרים

קראו את הכתבה המלאה באתר שומרים

כיצד ניתן למסגר סיפורי נעדרות של אזרחים (בניגוד לחיילים) בישראל? במאמר שפורסם בכתב העת Journalism, משרטט אורי כץ את התסריטים התרבותיים העוסקים בנעדרות אזרחית. בעזרת אתנוגרפיה נרטיבית, מציג כץ, כיום פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה, את הנרטביים המרכזיים ובוחן האם אפשר להציע גם נרטיבים חליפיים.

ימים ספורים לפני ליל הסדר בשנת 2015 נערך בכיכר רבין בתל-אביב "סדר הנעדרים", האירוע הפומבי הראשון של פורום משפחות הנעדרים בישראל, שזמן קצר לאחר מכן הפך לעמותת "בלעדיהם". היה זה מיצג שבו נערך שולחן סדר ארוך, כשעל כל כסא הונחה תמונה של נעדר ישראלי אחר. לא רחוק מהשולחן הערוך ישבו שניים ממשרד יחסי הציבור שמנהל את הקמפיין. אחת לכמה דקות הם שבו ובדקו את התוצאות העדכניות בגוגל תחת "סדר הנעדרים" וסיפרו בגאווה על ההתגייסות המאסיבית של כלי התקשורת ועל הסיקור התקשורתי בנושא שצפוי להיות חסר תקדים בהיקפו.

לכתבה המלאה

להלן תמונות מתוך וועדת הפנים שהתכנסה לפני הקריאה הטרומית להצעת החוק שהגישה עבורנו ח״כ נירה שפק

אתמול בערב התקבלה בקריאה טרומית הצעת חוק הנעדרים האזרחיים.
אנחנו בדרך הנכונה.
תודה לכל מי שתומך בנו.

פוסט של נירה שפק

פוסט של נעמה לזימי

האתרופולוג אורי כץ, כיום פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה, כותב על מאמרו החדש Everything Seems So Illogical: Constructing Missingness Between Life and Death in Israel, שפורסם בכתב העת OMEGA – Journal of Death and Dying. כץ מתמקד במאמר במקרה של נעדרים בישראל ומראה כיצד הקטגוריה של "נעדרוּת" נבנית על ידי האנשים שנותרו מאחור, וכיצד פרשנות זו עלולה לאיים על הנחת הדיכוטומיה של חיים-מוות.

המאמר הנוכחי מבוסס על עבודת הדוקטורט שלי, שאותה התחלתי בחודש אוקטובר 2014. באותו חודש ממש נראה לאחרונה דניאל מיניביצקי בביתו בתל-אביב. חודשים ספורים לאחר מכן הקימו הוריו את עמותת "בלעדיהם", המאגדת את משפחות הנעדרים בישראל. מאז ועד היום אני לוקח חלק פעיל בעמותה, ועוקב מקרוב אחר הפרדוקס המניע אותה: מצד אחד, השאיפה האנושית (אבל גם כזו שמובנית חברתית) להביא לפתרון תעלומת הנעדרוּת; ומצד שני, המאמץ להביא להכרה חברתית בנעדרוּת כמצב שעלול להיות ארוך טווח ושאינו בהכרח זמני. מעל 99% מהנעדרים שבים לביתם או מאותרים (חיים או מתים) במהלך השנה הראשונה להיעדרותם (מרביתם אף בחודש הראשון). אבל הסיכויים לאתר נעדר.ת לאחר שנה ומעלה הם קלושים. לכן, כ-600 הישראלים הנעדרים מזה לפחות שנה מאתגרים את ההבחנה האוניברסלית, הברורה והמוצקה ביותר – זו שבין חיים למוות.

לכתבה המלאה

ניפגשנו עם ח״כ אלעזר שטרן והעברנו לו את הצעת החוק המגדירה מיהו נעדר:  ההצעה אמורה  לקבוע את המעמד המישפטי של הנעדרים, כך שמשפחותיהם יוכלו לממש נכסים או כספים של הנעדרים.  ובנוסף, תיקבע הכרה במשפחות הנעדרים.   בפגישה השתתפנו ורדה ואני, נעמה זר כבוד, עורכת הדין שניסחה את ההצעה בהתנדבות והשקיעה הרבה מזמנה הפרטי, וח״כ לשעבר, אייל בן ראובן, שעזר וממשיך לעזור לעמותה. חלק מכם כבר פגש אותו בכנסים קודמים של העמותה. הפגישה עם חבר הכנסת תואמה על ידי אייל בן ראובן.  ח״כ אלעזר שטרן הביע רצון לעזור לקדם את החוק ואמר שהוא יפנה אל איציק שמולי, שר הרווחה, כדי שהצעת החוק תוגש כהצעת חוק ממשלתית.   להזכירכם, הצעת החוק כבר הוגשה בזמנו על ידי ח״כ אייל בן ראובן, אך עקב פיזור הכנסת, היא לא טופלה.