מחבר: biladayhem@gmail.com

נעדר מה-29 באפריל 1996

יוסי מכוריש, תושב ראש העין, נעלם ב-29 באפריל 1996, בהיותו בן 30.

 

אתי מכוריש, אשתו של יוסי, סיפרה על בעלה: "בעלי, יוסי מכוריש, היה בן 30, כשנעלם מאיתנו לעד.

זה קרה ביום 29 באפריל 1996, בשעה 17.00.  יוסי רכב על אופניו בדרכו לקנות סיגריות בעיר בה גרנו, ועדיין גרים בה עד היום, ראש העין, ומאז לא שב. נשארנו מיותמים, שני ילדיי ואני. הבן הבכור, מתן, היה בן ארבע , ושלו, הבן הצעיר, עדיין תינוק- רק בן שלושה שבועות, אפילו אינו יכול לזכור את אביו שנעלם מחייו שבועיים לאחר הברית. מארבע שנות הנישואין שעברו עלינו, אני זוכרת בעל למופת שתומך ועוזר. הוא היה אבא לתפארת לשני בנינו.

"יוסי עצמו התייתם מאימו בגיל צעיר, ולכן השקיע הרבה בילדים, לא חשב שהם יגדלו כמוהו ללא אחד ההורים. חיפשנו אחריו הרבה גם בעזרת המשטרה וגם  בעזרת חברים ותושבי העיר. אך כל החיפושים לא העלו דבר. הוא היה אדם שאוהב להצחיק אנשים, יחד עם זאת אהב לעזור להם. כולם ידעו שעל יוסי אפשר לסמוך. הילדים הרגישו מאוד בחסרונו, ביחוד בגיל ההתבגרות. אני עדיין מצפה לנקישה על הדלת".

 

 יוסי נולד ב-21/01/1965. ליוסי כתובת קעקע בצד שמאל של החזה – "אין כמו אמא". בנוסף, יש לו נקודת חן על לחי שמאל, וסימני חתכים בידיו. ביום היעלמותו לבש חולצת טריקו בצבע כחול, מכנס ניילון כחול ונעל נעלי ספורט שחורות".

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

*פוסט של אישתו של יוסי מכוריש, אתי מכוריש, בדף של "בלעדיהם" בפייסבוק
מ – 15/04/2015

*פוסט בדף של "בלעדיהם" בפייסבוק על נעדרי חודשי אפריל, מ-
01/04/2020:

*פוסט בדף של בלעדיהם על נעדרי חודשי אפריל 2021, מ- 01/04/2021:

נעדר מה-16 במאי 1991

גדעון עמרם, תושב כפר סבא, נעלם ב 16 במאי 1991 בהיותו בן 33.

אחיו של גדעון, זוהר עמרם, סיפר לאחר היעלמותו: "ב-16 במאי שנת 1991, נעלם אחי היקר, גדעון עמרם, בחור משפחתי ורגיש, כשהוא בן 33, אב לארבעה, ואשתו בהריון חמישי. מאז ולא נודעו עקבותיו. למרות חקירת המשטרה וחיפושים של 17 אחינו ואחיותינו, מעולם לא הרמנו ידיים – אך כל זאת לא עזר כדי לגלות  מה עלה בגורלו.

"הייתי  בן 24 כשאחי, גדעון עמרם, נעלם, בחודש מאי, לפני חג השבועות. גדעון עשה קניות והשאיר את המצרכים בחנות המסגרות של שוקי, אח אחר שלנו שגדעון היה מקורב אליו במיוחד. גדעון אמר לו שהוא נוסע לבקר את גיסתו באיכילוב, אך הוא מעולם לא הגיע לשם. המקום האחרון בו נראה גדעון היה בצומת כפר אברהם בפתח תקווה, ומאז לא נודע מה עלה בגורלו, על אף המאמצים שעשינו כדי לקבל מידע עליו.

"יום לאחר ההיעלמות, כשאשתו, נעמי, התקשרה וחיפשה את גדעון, החלו החיפושים אחריו ואז החלה מעורבות המשטרה. תייקתי את כל החומר שיש לי על אחי בקלסר עבה: כתבות רבות שפורסמו אודות המקרה בעיתונים שונים ומכתבים שהופנו לגורמים שונים בתקווה למצוא קצה חוט שיוביל לפתרון התעלומה.

"לאבינו, שהיה נשוי לשלוש נשים, נולדו 18 ילדים, והוא מת משברון לב פחות משנה לאחר שגדעון נעלם. מספר שבועות לפני שנעלם, הגיע גדעון לישון בראש העין,  אצל אמא שלו ולא בביתו בהוד השרון. הרגשנו כולנו שמשהו אצלו אינו כתמיד. אך כיוון שלא היה דברן ולא אהב לשתף מה שעובר עליו, לא לחצנו. היום אני מצטער שלא חקרנו אותו יותר, למרות שהוא לא היה טיפוס שמשתף.

"אנחנו חייבים לדעת מה קרה. אם הוא חי וטוב לו, שיישאר שם. אם הוא מת, אני רוצה להביאו לקבורה.

יש לי צורך מיוחד לדעת מה קרה לו גם בגלל העובדה שבאחד הסיאנסים, בהם השתתף אחד האחים, הוזכר שמי כמי שדרכו יגיע המידע בנוגע לאחינו האובד. אני מרגיש שיש אנשים שיודעים מה קרה לגדעון, אך לא מדברים על כך. ואם למישהו מכם יש מידע לגבי אחי, אנא, צרו, בבקשה, קשר אלי לטלפון: 052-4790500. אמנם עבר זמן רב, אך חוסר הידיעה הוא דבר שיכול להרוג אותך. זו תחושה איומה ומתסכלת מאוד".

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100 או לאחיו של הנעדר במספר הפלאפון 052-4790500

 

 

 

 

1983 נעדרת מה-28 לאפריל

ברכה סקיטל, תושבת מושב חרוצים, נעלמה ב-28 באפריל 1983, כשהייתה בת 25. 

שרה סקיטל, אחותה של ברכה, כתבה הדת 2023: "אחותי היקרה, ברכה סקיטל, שמבוגרת ממני בשלוש שנים, הייתה בת 25 כשנעלמה ביום 28 באפריל 1983. עברו מאז 40 שנים. זה היה יום חמישי בבוקר, באחד מימי האביב. אני עוד זוכרת שנפרדתי ממנה באותו הבוקר לפני שהלכתי מוקדם בבוקר לעבודה. היא אכלה ארוחת בוקר ביחד עם אימנו ז"ל, שזכרה בזמנו שברכה אמרה לה: 'אני הולכת לעבודה, אני אאחר מעט'.

"היא לבשה סוודר קל שאופייני לאביב, ויצאה מהבית בשעה 09:15. היו כמה אנשים מהמושב שלנו, חרוצים, שנמצא ליד העיר רעננה, שראו אותה הולכת לכיוון הרחוב הראשי בדרכה אל האוטובוס. לאחר שלא חזרה הביתה, ונודע לנו ממקום עבודתה, שלא הגיעה אליו, גברו חששותינו, והלכנו למשטרה להתלונן על היעדרותה. היא עבדה בתור כוח עזר בחדר מיון שבבית החולים תל-השומר. ערכנו חיפושים רבים אחריה, אך לא העלנו דבר.

"בזמנו, הייתי מאוד גאה באחותי, שעל אף התנגדותו של אבינו שהיא תתגייס (מטעמי דת), היא בכל זאת החליטה שהיא צריכה לשרת את המדינה והתגייסה לצבא בגיל מאוחר יחסית, 22, ושרתה שירות מלא בחיל רפואה.

"אני זוכרת שברכה אהבה להתלבש יפה, וגם למדה עיצוב אופנה. היא אהבה לסרוג ולתפור וגם אהבה לבלות. אבל היא אהבה במיוחד את הבית. כמו שאומרים: 'ילדה של בית'. בילדותנו, אהבנו שתינו לישון עם ההורים במיטה. יותר מכל אני מתגעגעת לחלוקת התורים בינינו על סדר השינה עם הורינו. לא עובר עלי, אף לא יום אחד, ללא מחשבה על אחותי האהובה. מאז ועד היום, לא נודע לנו דבר על גורלה".

 כל היודע דבר על מקום הימצאה או כל פרט היכול לסייע באיתורה, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

 

לאחר שנודעה כנעדרת, פורסמו כתבות המבקשות את עזרת הציבור באיתורה:

תעלומות בלתי פתורות בישראל – נעדרים | חדשות רוטר

550 נעדרים, ואין קצה חוט: בני המשפחה כותבים | Ynet

 

נעדרת מה-1 במאי 1992

רונית חבה, תושבת תל-אביב, נעלמה ב-1 במאי 1992, בהיותה בת 30.

רונית נולדה ב–07/08/1962. גובהה 165 סנטימטרים ומבנה גופה רזה. צבע עיניה חום וגוון עורה בהיר. לרונית שיער חום חלק. רונית נראתה לאחרונה בתל-אביב בחודש מאי 1992 ומאז נעלמו עקבותיה.

 

בתה, נוגה חבה, תיארה אותה כה״אמא הכי טובה בעולם, נתינה אין סופית מלאת שמחה עם לב ענק ונשמה הכי טובה שיש״.

 

כל היודע דבר על מקום הימצאה או כל פרט היכול לסייע באיתורה, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

*ברכות על הצטרפותה של משפחתה של רונית חבה לעמותה(רשום בחודש
בפברואר, על פי דברי הבת)

*פוסט בדף של "בלעדיהם" על נעדרי חודש מאי, מ-02/05/2021

נעדר מה-5 במרץ 1987

דניאל בואצ'י, תושב אשקלון, נעלם ב-5 במרץ 1987, בהיותו בן 18.

דניאל נעלם בזמן שירותו הצבאי. הוא היה בדרכו לבסיס צריפין, שם עבר קורס מכונאי נגמשי"ם וטנקים. מאז יצא באותו יום, שלדברי בני משפחתו היה יום רגיל לחלוטין, הוא מעולם לא חזר. פנחס בואצ'י, אחיו, מספר שהאב התקשר למפקד שלו מהצבא לשאול למה לא חזר הביתה והמפקד רק ידע לומר שדניאל יצא מהבסיס.

 

כאשר מלאו 35 שנים להיעדרותו של אחיו, פנחס כתב לדניאל את הדברים הבאים: "דניאל, אחי החייל היקר, אתה נעדר כבר כמעט 35 שנה, ואנחנו מתגעגעים אליך כמו בהתחלה. הימים, הדקות והשעות חולפות. ההורים כבר נפטרו מצער ואתה עדין אינך איתנו. אנחנו, האחים, התבגרנו. גידלנו ילדים ונכדים שאינם מכירים אותך ורק שומעים עליך. אולי תפתיע אותנו, מי יודע? אלה המחשבות התמידיות שלנו, שתחזור אלינו. אנחנו כולנו לא מתייאשים, כבר קרו נסים ועוד יקרו. אולי אתה תהיה הנס הגדול שכולם ידברו עליו.

"דני, אחי היקר, אנחנו זוכרים אותך כאדם נפלא שתמיד עוזר לכולם, יש בך נתינה ענקית. תעניק אותה לנו בזה שתחזור אלינו. היופי שלך הוא יופי פנימי וחיצוני, את זה אנחנו לא שוכחים. תדפוק בדלת ותפתיע את המשפחה ואז יסתיימו 35 שנות הייסורים שלנו. נעלמת בזמן השרות הצבאי. אבא התקשר למפקד שלך מהצבא לשאול למה לא חזרת הביתה והמפקד שלך רק ידע לומר שיצאת מהבסיס. הרגשנו חסרי אונים אל מול רשויות צה״ל שלדעתנו לא חיפשו אותך מספיק. הרי היית חייל בשרות סדיר ושרתת עד שנעדרת כחצי שנה. איך קרה שנעלמת ככה?

"עוד בהיותך ילד אהבת סוסים, ואנחנו שואלים את עצמנו האם גם כיום עדיין מלהיבים אותך סוסים?

והכדורגל שכה אהבת? האם אתה משחק עדיין? אהבת לפשר ולהשלים בין זוגות, והכל בשקט הייחודי שלך ובצניעות רבה. אהבת האדם אפיינה אותך, ואנשים החזירו לך אהבה. מי ייתן והקדוש ברוך הוא יעניק לנו מתנה שאתה דניאל, בלי נדר, תפתיע אותנו. אמן.

אחיך האוהב, פנחס בואצ'י".

דניאל בואצ'י יצא מביתו שבאשקלון בתאריך ה-5 במרץ 1987 ומאז נעלמו עקבותיו. הוא לבש חולצת טריקו לבנה, מכנסי ג'ינס בצבע אפור ונעל נעלי פומה לבנות עם פס כחול.

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

 

לאחר שנודע כנעדר, כתבות רבו עלו בתקשורת, במטרה לבקש את עזרת הציבור באיתורו של דניאל:

החייל נעדר מ-87', הצבא לא חיפש אחריו | Ynet

כבר מעל 24 שנים: חייל מאשקלון עדיין נעדר | אשקלונט

 החייל דניאל בואצ'י נעלם לפני 25 שנה, אבל מי זוכר? | NRG

בנוסף, הישיבה ה-136 של הכנסת ה-16, בתאריך 24 למרץ 2004, עסקה גם בחייל הנעדר.  

 

 

נעדר מה-19 בנובמבר 1971

בן ציון מרום, תושב חיפה, נעלם ב-19 בנובמבר 1971, כשהוא בן 31.

אחותו של בן ציון, ציפי מרום, כתבה בזמנו על היעלמות אחיה: "בשנת 1940 נולד בתל אביב ילד יפייפה להוריי שעלו ארצה מסמרקנד בברית המועצות. הוא הצבר הראשון במשפחת מרום בת ה-8 ילדים. בנצי נולד בשמחת תורה. הוא היה ילד מוכשר, שנון, בעל חוש הומור וחקיין מוצלח שהצחיק את הילדים בשכונה. הוא היה שומר ומשגיח עלינו אחיו הקטנים בבית הספר.

"בנצי היה משורר צעיר ושיריו פורסמו בשבועון 'הארץ שלנו' בזמנו. הוא היה משכיל ואהב תנ"ך, ספרות, אקטואליה ומוסיקה. שירת בצה"ל בחיל התותחנים ולמד הוראה בסמינר לוינסקי בתל אביב. כשהוא החל בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא התקרב לישיבת תומכי תמימים של חב"ד, ואף עבר לכפר חב"ד והתכתב אישית עם הרבי מלובביץ' בניו יורק. הוא חזר בתשובה, דבר שלא היה נפוץ כל כך לפני כ-50 שנה.

"בנצי נשלח מטעם חב"ד לחיפה למשימת הנחת תפילין והיו אנשים שלא אהבו את זה, הוא זכה ליחס עוין ומלגלג ומאז התחילו הצרות. שוטרים החליטו לאשפזו לתדהמת כולם. הוא שוחרר כשהשתכנע להוריד את הזקן והחל לעבוד כפקיד בטאבו בחיפה כחצי שנה. הרופא הזהיר שאם יתפלל שוב ויהיה דתי – להחזירו באמבולנס.

"יום אחד, ב-19.11.1971, בנצי עזב את בית הורינו בחיפה לאחר תענית דיבור ומאז נעלמו עקבותיו.

משטרת ישראל הופעלה לחיפוש. חוסר הוודאות ריסק את כולנו ובמיוחד את הוריי. אבי נפטר משבץ כחצי שנה לאחר מכן. אמי תמיד התפללה שאינו בידי אוייבי ישראל או סתם אנשים רעים. אחי הנוסף נתן נפל בעת מילוי תפקידו בצה״ל. הדבר היה קשה מנשוא לאימי. היא נותרה כואבת.

"היעלמות בן ציון השפיעה קשות על כולנו, והמון נזקים נפשיים וכלכליים נבעו מהפרשה העגומה. כל חיי, חקרתי את היעלמותו גם ע״י חיזוי מגידי עתידות, רבנים ומתקשרים. חלקם מאמינים שהוא בחיים. ממספר מגידי עתידות בארץ ובחו"ל התחלחלתי לשמוע שאחי "כפות ומת למטה". מקווה שאינו מעונה או שבוי בידי אויב. כששאלתי את הרבי מלובביץ' מניו יורק מה עלה בגורלו – לא קבלתי מענה ונאמר לי שכשהרבי אינו עונה – זו גם תשובה. התעלומה המעיקה נמשכת".

 

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

לאחר שנודע כנעדר, עלו כתבות על היעלמותו של בן ציון מרום, שקראו לעזרת הציבור באיתורו:

550 נעדרים, ואין קצה חוט: בני המשפחה כותבים | Ynet

 

נעדר מה-4 בפברואר 2013

אבי שמי התגורר בבית הוריו בחיפה. "הוריי ראו אותו יוצא מהבית, בזמן שרב איתם", סיפרה בטי שמי אלקיים, אחותו של אבי שמי, "הם חשבו שהוא יוצא לסיבוב וחוזר, כדי להירגע, אבל מאז איש לא ראה אותו".

מאז ה-4 בפברואר מחפשת משפחת שמי מחיפה אחר אבי, בן 35, שיצא מהבית ולא נראה מאז שוב. שמי סובל מבעיות רפואיות ואף נטל תרופות, שלא לקח עמו כשיצא מביתו. בני משפחתו חששו כי הוא נמצא אז במצב של תת תזונה, ולמעשה, אין להם כל השערה או יסוד להניח מה עלה בגורלו.

אחותו של אבי, בטי שמי אלקיים, נשמעה נסערת כשסיפרה ב-2013 לחדשות 2 על היעדרות אחיה. "יש לי תינוק שאני בקושי מצליחה לטפל בו, אמא שלי אישה נכה – כולנו אובדי עצות ונמצאים במצב מאוד קשה", סיפרה בכאב. "אנחנו מתעסקים כל יום מאז בשאלות – ״מה קרה לו, מה עבר לו בראש, לאן התגלגל", היא ניסתה לשמור על אופטימיות, "אנחנו מקווים שמישהו יזהה אותו בסוף. אנחנו מסרבים לאבד תקווה, כבר שמענו על מקרים דומים שהסתיימו בטוב".

אבי שמי, בן 35, התגורר בחיפה. גובהו הוא 1.80 מטר, בעל כתפיים רחבות, צבע עור בהיר ועיניים כחולות. ביום האחרון בו נראה היה מזוקן, שיערו גלי עד מתולתל, עד מעט אחרי הצוואר. הוא לבש ג'ינס כחול כהה, סריג שחור דק ונעליים שחורות. הוא יצא מביתו ומאז לא נודעו עקבותיו.

כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לפנות למוקד 100 של המשטרה או לבטי שמי אלקיים, במספר הטלפון 0508826646.

לאחר שנודע כנעדר, החלו להתפרסם כתבות על שמי, אשר קראו לציבור הרחב לעזור בסיוע חיפושו. בין המפרסמים על היעדרותו היו מקומוני חיפה והקריות, ואתר N12.

חודשו החיפושים אחר הנעדר אבי שמי | חי פה

"אחי, אבי, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה" | Mynet קריות

לאן נעלם אבי שמי? | N12

יוטיוב, ערוץ 20, לינק מהדף של בלעדיהם בפייס, 21/08/2018

יוטיוב, בו מבקשת בטי שמי אלקיים עזרה באיתורו של אחיה, אבי שמי
5/2014

יוטיוב, בטי מבקשת עזרה באיתורו של אחיה, אבי שמי

פורסם בדף של "בלעדיהם" ביום 4/2/2014

בשנת 2014, בטי פרסמה ביוטיוב על היעדרותו של אחיה, וביקשה את עזרת הציבור.

באוגוסט 2018, בטי התראיינה בערוץ 20 בקשר להיעדרות אחיה.

נעדר מה-1 בינואר 2013

אייל פינחס אביטבול, תושב אשקלון, נעלם ב-1 בינואר 2013, בהיותו בן 42.

אימו של אייל, אתי טל, נפטרה בחודש ספטמבר 2023 מבלי לדעת מה עלה בגורלו של בנה. לפני שנפטרה, כתבה אימו את הדברים הבאים: "בני היקר נעדר מינואר 2013 כשהוא בן 42. אייל יצא מביתנו באשקלון עם תיק. חשבתי שיחזור עוד באותו ערב, לצערי זה לא קרה. על אף שעירבנו את משטרת אשקלון, ירושלים ואילת, ולאחר חיפושים עצמאיים נרחבים בכל הארץ, אין לנו כל מידע או ממצאים חדשים על היעדרותו. עברו כבר 8 שנים.

בני אייל הוא הילד השלישי מבין חמשת ילדיי. בילדותו ובבגרותו גדל אייל בכפר סילבר – בית ספר חקלאי. הוא גדל בין פרדסים ומרחבים ירוקים, אהב בעלי חיים. אייל אדם חברותי, שחיין מצטיין, שאף תמיד גבוה, אדם ערכי שחונך על אהבת הארץ. סיים את לימודי התיכון בהצלחה והתגייס ושירת כלוחם בשייטת 13. לאחר השירות הצבאי, החליט לחזור בתשובה, התחתן, הקים משפחה ויש לו שני ילדים מקסימים".

אייל נולד ב-23 בדצמבר 1971. על פי אימו, לאייל מבנה גוף רחב, גובהו 1.87 מטרים, שיער חום ועיניים חומות.

 

אייל אביטבול נראה לאחרונה בחודש ינואר 2013 ומאז נעלמו עקבותיו.

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

 

לאחר שנודע כנעדר, כתבות רבות פורסמו על אייל, וקראו לציבור הרחב לסייע באיתורו:

אשקלון ניוז מ 10/02/2014:

נעדר: אייל אבוטבול, בן 42, תושב אשקלון | אשקלון ניוז

בקשה לסיוע באיתור נעדר מאשקלון | אשקלון נט

פודקאסט נעדרים בגל"צ – כל היודע דבר

במסגרת תכנית רבת היקף על נעדרים בגלי צה"ל, התראיינו אחיותיו של אייל, סיגלית ואושרית בפודקאסט על אחיהן.

 

נעדר מה-27 ביולי 2012

ארז בורש, תושב קרית טבעון, נעלם ב-27 ביולי 2012, בהיותו בן 34.

מרגלית, אימו של ארז, כתבה לאחר שנעדר: "ארז היקר שלי הוא בחור עם חוש הומור והוא חסר לנו מאוד. הוא נעדר מביתו בטבעון מיום 27/07/2012, יום ו׳, בהיותו בן 34. בצבא היה בקורס טייס ובשייטת. עבר טירונות גולני ונשלח לדרום לבנון.

"שני חבריו של ארז נהרגו בתקרית  בצבא. כמו כן, ארז גרשטיין שהיה מפקד שלו בדרום לבנון נהרג גם כן בפיגוע, והדבר השפיע עליו קשות. הוא הצעיר מבין ילדיי, אני מאד מתגעגעת אליו, הוא חסר מאוד לאחיו ולאחיותיו,  גיא, מירב ושירה.

"ארז עזר לאביו, צביקה – שנפטר לפני כמה שנים, בידיעה שארז עדיין נעדר – בעדר הפרות. הוא עשה את זה כל כך טוב עד שהווטרינר ביקש ממנו לעזור לו. יש לו לב רחום. באחד הימים, אחרי שצביקה אסף את העדרים, ארז פתח להם את השער ושיחרר אותם, מתוך רחמים. וביום אחר, ארז ראה חזיר בר דרוס. הוא לקח אותו לחי בר שבתל-אביב ושם אמרו לו שהוא היה יכול רק להתקשר והם היו אוספים אותו. פעם אחרת ראה נחש זוחל בקירבת הבית. הוא הכניס אותו לשק ושיחרר אותו בוואדי. מכיוון שארז עזר לאבא שלו בפרות ובעגלים – לא יכולתי לתאר לעצמי שהוא לא יחזור.

"הגעגועים מוציאים אותי מדעתי. הוא הכין תרמיל והשאיר לי שני חתולים וכלבה לטפל בהם. החתולה והכלבה מתו במשך הזמן מזקנה. החתול השני היה עיוור, יום אחד הלך ולא שב יותר. בשבת בבוקר למחרת עזיבתו של ארז, כשהגעתי לדירתו הקטנה הצמודה לביתנו כדי להאכיל את החתולים שלו, ראיתי על השולחן פתק עם המשפט "אני חייב לאוורר את הראש". מיד דאגתי. לאחר שבוע שלא שב, ניגשנו למשטרה וסיפרנו על ההיעלמויות של ארז ועל התחושה שלי, כאמא, שהפעם זה שונה.

"היחסים עם אחיו ואחיותיו היו מלווים בהרבה צחוקים, כך שלא תיארתי לעצמי שהוא לא חוזר. הוא נהג לצאת מהבית לטיולים ארוכים אבל תמיד חזר. חשבתי שיחזור גם הפעם. הוא לא נפרד מאיתנו וזה הדבר שהכי כואב לי. היחסים בינינו היו מאד קרובים. מתגעגעת אליו נואשות".

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

לאחר שנודע כנעדר, פורסמו כתבות על היעלמותו של ארז, שביקשו מהציבור עזרה באיתורו:

הנווד: ארז בורש נעלם, הוריו נאחזים ברמזים | מעריב

ארז בורש נעדר | מגפון

550 נעדרים, ואין קצה חוט: בני המשפחה כותבים | Ynet

הבן נעלם, המשפחה מחפשת אותו כבר מעל חצי שנה | דרום NRG

מי ראה את ארז בן ה-34? | ישראל היום

 

 

 

 

 

נעדר מה-11 באוקטובר 2014

דניאל מיניביצקי, תושב תל-אביב, נעלם ב-11 באוקטובר 2014, בהיותו בן 35.

דניאל, בוגר סיירת מגלן ולאחר כמה חודשים בקורס טיס, יצא בשעה 06:00 מביתו שברמת אביב גימל. "אני יורד לעשן" הוא אמר. זה קרה ביום שבת, בזמן חג סוכות, וכאשר איחר לחזור פנו הוריו לתחנת המשטרה. על אף כל המאמצים הרבים שעשו הוריו כדי לאתרו, דניאל לא אותר.

ביום היעלמותו לבש דניאל מכנסי טרנינג אפורים, חולצה קצרה בצבע ירוק בהיר ומעיל קצר בצבע כחול עם משבצות גדולות. דניאל נעל סנדלים תנכיים. היה ברשותו תיק גב מסוג "JANSPORT" בצבעי ירוק בקבוק ושחור. לדניאל קעקוע קטן בצורת תו נגינה על גב יד שמאל, קרוב לאגודל.

דניאל נולד ב-31 באוקטובר 1979 וגובהו 1.90 מטרים. מבנה גופו רזה, צבע עיניו חום כהה וגוון עורו שזוף. שיער שחור, ולו זקן צרפתי.

ורדה מיניביצקי, אימו של דניאל, סיפרה על בנה: "דניאל שלי, בחור מוכשר, בעל ידע רב, סופר חכם, מוזיקאי. את השירות הצבאי התחיל בכמה חודשים בקורס טיס ולאחר מכן המשיך בסיירת מגלן, שבה סיים שירות צבאי מלא. עשה את המסלול של הטיול הגדול. היה דתי-חרדי במשך שנתיים. דניאל הוא מוזיקאי, והפסנתר והאורגן שלו נותרו מיותמים מאז שנעלם. אני מתגעגעת אליו מאוד. מתגעגעת אל הצחוק המתגלגל, מתגעגעת אל הנגינה הרועשת שלו, מתגעגעת אל הקול שלו. אני מתגעגעת לריח שהיה בחדרו, הכול נמוג. אני מבינה שמשהו קרה בדרך, ואולי לא אדע לעולם מהו אותו 'משהו'".

כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100

בעקבות היעלמות הבן, אימו ואביו של דניאל ושתי אחיותיו הקימו את עמותת "בלעדיהם" – עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים. זאת, לאחר ששמעו שיש במדינה מאוד אזרחים נעדרים נוספים.

לאחר שנודע כנעדר, כתבות רבות פורסמו על היעלמותו של דניאל וביקשו את עזרת הציבור באיתורו:

550 נעדרים, ואין קצה חוט: בני המשפחה כותבים | Ynet

60 תיקים פתוחים: איך מחפשים את הנעדרים התל אביביים? | TimeOut

שנה עברה, וטרם נפתרה התעלומה: לאן נעלם דניאל מיניבצקי? | וואלה

המשטרה מחפשת אחר נעדר: דניאל מינביצקי מת"א | חדשות 12

המשטרה מבקשת עזרת הציבור בחיפוש אחר נעדר מתל אביב | וואלה

הציבור מתבקש לסייע: לאן נעלם דניאל? | מעריב

שבועות ללא בדל מידע על דניאל | ערוץ 7

60 תיקים פתוחים: איך מחפשים את הנעדרים התל אביביים?

תעלומת הבן האובד | Ynet

הדף של דניאל בפייסבוק

פוסט מהדף של דניאל מ31.10.2021

ראיון ברדיו ווינט עם דנה ספקטור ורן שריג

כל אחד יכול למצוא את עצמו עם בן משפחה נעדר. לכן צריך חוק

פודקאסט נעדרים בגל"צ – כל היודע דבר

דניאל יצא לעשן ברמת אביב ג' ולא חזר 10 שנים: "לא נבקש ממנו תשובות"

יצא לעשן סיגריה – ולא חזר: מה עלה בגורלו של דניאל מיניביצקי שנעדר יותר מ-10 שנים? – ישראל היום