זה סיפורו של בחור בן 38 שחווה על בשרו היעדרות קצרה, וכנראה היעדרות רוחנית כבר זמן מה לפני כן. שמו המלא ידוע לעמותה וסיפורו מתפרסם בעילום שם שכתב, בעילום שם.
״המקרה שלי התחיל כחצי שנה לפני ההיעדרות לקראת ספטמבר 2018. הייתי במצב נפשי מעורער עקב שימוש תכוף במריחואנה ותהליך גירושים מאוד קשה שעברתי באותה תקופה. במשך תקופה מאוד ארוכה הרגשתי שאין לי אף אחד שאני יכול לדבר איתו, בין אם בתוך משפחה או עם חברים, והרגשתי שאין לי טעם להיות בעולם הזה. כל השיחות נסבו על דברים כמו אוכל, כסף או תהליך הגירושין, אך לא נשאלתי למצבי למרות שהיה ברור לכולם שמשהו עובר עלי. במשך כחצי שנה חיכיתי שייגש אלי מישהו לשיחה לדבר איתי על מה שעובר עלי בחיי, לקבל איזה שהיא אמפטיה אך השיחה לא הגיעה ונכנסתי למצב של ייאוש והתבודדות.
עקב השימוש בסמים והבידוד מהעולם ומהסובבים אותי, השתנתה תפיסת המציאות שלי בהדרגה עד למצב בו הייתי משוכנע שהמשפחה שלי, האמיתית, הוחלפה בשחקנים או אפילו רובוטים שאינם מסוגלים להביע רגש אנושי. בנקודה זו הגעתי למסקנה שעדיף לי לבדי מאשר לחיות בתוך זיוף והחלטתי לעזוב את הבית ללא כסף, טלפון או כל דבר אחר.
יצאתי ב-5 בבוקר מבית אימי לפני שישימו לב שעזבתי והתחלתי ללכת ללא כיוון במטרה להתרחק כמה שאפשר. צעדתי במשך כמה שעות עד שמצאתי אזור בנייה שנראה נטוש בקצה העיר. במשך השהות אכלתי ממספר צמחים שמצאתי במקום ושתיתי משלולית קטנה שנשארה. לפנות בוקר הגיע פועל בניין אשר נתן לי בקבוק מים ודיווח למשטרה על מיקומי. לאחר מכן הגיע אמבולנס שלקח אותי לאשפוז כפוי תחת אבחנה של התקף פסיכוטי.
ההתמודדות והיציאה מתפיסת העולם ההיא היו ארוכים וקשים ולמזלי הפסקתי לצרוך מריחואנה, מה שעזר לאזן את קו המחשבה, אך תחושת הבידוד לא הפסיקה. לקח לי הרבה זמן להבין שההסבר לחוסר ההבנה וההכלה שחוויתי לא היה בגלל שהמשפחה שלי הוחלפה ברובוטים אפאתיים, אלא ההסבר הפשוט שרוב האנשים לא יודעים להתמודד עם אדם שעובר משבר נפשי, אם מחוסר הבנה, פחד ממנו או מפחד להחמיר את המצב, הכחשה, בושה או כל סיבה אחרת ומעדיפים לא להתמודד איתו כתוצאה מכך. כל מה שאני יודע זה שאם הייתי מקבל שיחה אחת אנושית הומנית ומכילה באותה תקופה כנראה שלא הייתי מגיע למסקנות שהגעתי ולא הייתי בורח.
למזלי, החלטתי להרים את עצמי בידיים ולאחר כחצי שנה מצאתי מטפל רגיש ומדהים, שלא המליץ על כדורים ופשוט שוחח איתי במשך שעות על הדברים שסחבתי איתי, במשך מעל שנה, ובהדרגה התחלנו לפרק אותם בשילוב עם טיפול מתאים. זה עדיין עבודה בהמשכים.
אני כותב את זה מהסיבה שאני יודע שיש אנשים שאולי חווים דברים דומים ומגיעים למצב של בידוד וייאוש שדוחף לברוח ולעזוב הכל. שימוש בסמים בהחלט מחריף את המצב ומעוות יותר את התפיסה (למרות שתחת ההשפעה, האמונה היא שהסמים עוזרות לראות את המציאות יותר ברור).
המטרה שלי היא להעביר את המסר שגם אם התשובה לא נמצאת בקרבה המיידית, והרבה פעמים אולי היא נמצאת אך אתה אולי לא במצב להביע את הבקשה לעזרה בצורה ברורה, עדיין יש אפשרות למצוא עזרה ומטפלים אמיתיים שיוכלו לתת את מה שנראה לי הדבר החשוב ביותר במצב כזה – הכלה, הקשבה ואמפתיה.
קשה לעבור את זה לבד אך צריך למצוא את הכוח להרים את עצמך בידיים ולבקש עזרה ממי שיכול לתת אותה״.
