את הדברים הבאים כתבה ורדה מיניביצקי למשפחות העמותה, לאחר שביקרו ערב פסח את משפחתה של הילדה היקרה, היימנוט קסאו מצפת, שנעלמה בהיותה בת 9, ביום 25/2/24: הרגע חזרנו מביקור אצל הוריה של הילדה היימנוט קסאו שנעלמה במרכז העולים בצפת ב 25/2/24. איילה אורדני, אחות של הנעדרת אסנת ברקולין, הגיעה איתנו בתור מתרגמת, והיתה לנו לעזר רב. הם הורים לשישה ילדים. הבת הבכורה שרואים בתמונה בת 18, וגם איתה יכולנו לדבר. היה מפגש מרגש מאוד. בהתחלה נפגשנו בלובי של המקום ואז הם הזמינו אותנו לדירה שלהם וכיבדו אותנו במאכלים הטעימים שלהם . בדירה האימא כבר נפתחה וחייכה יותר . סיפרנו להם על העמותה. התלווה אלינו צלם של חדשות i 24, הם ביקשו להצטרף ברגע האחרון כששמעו בראיון טלפוני שריאיינו אותי אתמול, שאנחנו נוסעים לשם, והמשפחה אישרה, כמובן. היה מאוד מאוד מרגש. הרגשנו חובה לנסוע אליהם לפני החג. שתהיה שבת שלום
מצורף פה קישור לפודקאסט בו ריאיינו את ד״ר נורית בובליל, ראש המעבדה של המכון לרפואה משפטית, המכון הפתולוגי.
בזמנו נפגשו ורדה ושוקי מיניביצקי, מייסדי עמותת בלעדיהם, איתה ועם ראש המכון, ד״ר רון קוגל, ובעקבות כך היא אף הגיעה למיפגש משפחות הנעדרים לפני כמה שנים והרצתה על נושא הנעדרים וזיהוי אלמונים.
בראיון היא מזכירה את מקימי עמותת בלעדיהם, מקימי עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״.
ביום ה׳ 8/6/202, ערכנו כנס משפחות נעדרים במועצה לישראל יפה בתל אביב.
מטרת המיפגש היתה לתת הזדמנות למשפחות עמותת ״בלעדיהם״ להכיר זו את זו, להדק את הקשרים בינינו ולשמוע עידכונים.
הכנס היה מרגש מאוד ומוצלח ביותר והמשפחות הרגישו שהן חלק מקבוצת תמיכה, חלק מתהליך, כולנו ביחד נעשה היסטוריה, כשיתקבל חוק הנעדרים האזרחיים.
את הכינוס פתח יו״ר העמותה, שוקי מיניביצקי, שבנו, דניאל מיניביצקי, נעלם לפני 8.8 שנים.
לאחר מכן הירצה הפסיכותרפיסט איתן טמיר, בעל ״מכון טמיר לפסיכותרפיה״ שמסייע לנו בהתנדבות בתמיכה במשפחות נעדרים.
איזה מזל שיש לנו אותו.
נשאו דברים ח״כ לשעבר, אלוף במיל׳ איל בן ראובן וח״כ לשעבר נירה שפק, אל״מ במיל׳, שניהם הגישו עבורנו את הצעת חוק הנעדרים האזרחיים. איל בן ראובן בעבר, ונירה שפק, בכנסת הקודמת בה העבירה את החוק בקריאה ראשונה.
זכינו בהם.
עו״ד נעמה זר כבוד סיפרה על התהליך שהוביל אותה לניסוח הצעת החוק, שעמלה רבות על ניסוחה.
גם בה זכינו.
ראש חוליית נעדרים, אריאל גד סעד, סיפר כיצד מתארגנת ומתייעלת המשטרה בנושא חיפוש הנעדרים.
שני האחים של שלום רוטבן, שחזר במפתיע מירדן לאחר היעדרות של שנתיים, דוד ויוסי רוטבן, סיפרו על תחושותיהם ועל רצונם להמשיך ולתמוך במשפחות העמותה ולעזור במה שניתן.
הוענקה תעודת הוקרה למפקד יכ״ל, מייק גוזופסקי ולצוות שאיתו, על פועלם הרב למען איתור נעדרים.
כמו כן נשאה דברים מאיה אפרים דיל- מפקדת היחידה לאיתור נעדרים באירגון ״ידידים״.
את הכנס חתמה ורדה מיניביצקי, מייסדת
העמותה, אימו של דניאל מיניביצקי שנעדר 8.8 שנים, שהקריאה בין השאר שיר שכתב אברהם אלון שבנו, חיים אלון, נעדר משנת 1988.
בכנס השתתפו גם החוקרים שעובדים איתנו בהתנדבות, שאול וגיל, ויונתן אילן, פעיל נוסף.
והחשובות ביותר, ולמענן נערך הכנס, הן אלה משפחות הנעדרים שנותרו מאחור, ומתמודדות עם חוסר אונים נוראי, לגבי קרובי המשפחה
הנפקדים אך הנוכחים בחיי יום יום במחשבות ובעשייה.
שם המקום בו התקיים הכנס ״המועצה לישראל יפה״ מתאים לרצון המשפחות לארץ יפה ומדינה מתוקנת שדואגת לתושביה וגם לאותן משפחות נעדרים שנותרו מאחור כשקרוביהם נעלמו ואינם.
ולצורך כך הקמנו את עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״.
אורי כץ, פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה והמכללה האקדמית נתניה, כותב לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. כץ מציג כי הטקס הוא מקום לנחמה עבור מי שקרוביהם נפלו בין הקטגוריות של חיים ומוות, שאין הוכחה חד משמעית למיקומם בעולם, כך שיצירת יום ייחודי וגני זיכרון עוזרים למצב הביניים אליו נקלעו.
הבדיחה השחוקה מספרת שיש רק שני דברים בטוחים בעולם הזה: מוות ומיסים. אני לא בטוח לגבי המיסים, אבל בהקשר למוות יש משהו מנחם בוודאות שבו, באוניברסליות שלו, ובביטויים שממחישים את הסוף המוחלט והבלתי הפיך שמאפיין אותו: ההלוויה, הקבר, המצבה. השבוע חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, סטטוס שכל כולו היעדר: אין חיים, אין קבר, אין ידיעה. איך אפשר לתפוס את המוות ללא המאפיינים הללו? איך מייצרים טקס בתנאים אלה? וכיצד נוצר ידע?
היום בבוקר היינו מוזמנים, חלק ממשפחות עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״, לפגישה עם נשיא המדינה, יצחק הרצוג , ורעייתו מיכל.
הנשיא היה מאוד אנושי והקדיש לכל אחד מאיתנו תשומת לב מלאה.
לפני שהתיישב, לחץ ביחד עם רעייתו את ידי כל הנוכחים ושמע מכל אחד מאיתנו מי הוא הנעדרת/ת שאותו הם מייצגים.
לאחר שהנשיא התיישב, החל שוקי מיניביצקי, יו״ר העמותה, לספר את סיפור העמותה, שהוקמה לאחר שבנו, דניאל מיניביצקי, נעלם לפני כ 8 שנים.
לאחר מכן דיברו המתנדבים שמסייעים בידינו, ח״כ לשעבר איל בן ראובן, ח״כ לשעבר נירה שפק, נעמה זר כבוד , עו״ד, שניסחה את הצעת החוק שהגשנו לכנסת ושעברה בקריאה ראשונה עד כה, ושאול שאחראי על החלק המבצעי של העמותה ביחד עם גיל שמואלי מ״פוקוס״ חקירות.
לאחר מכן דיבר הנשיא, ממש מהלב, כמו שמשוחחים ולא נואמים, שיחת רעים, דבר שריגש אותנו מאוד, ולאחר מכן איפשר לעוד כמה נציגי משפחות לדבר, אפילו שמאוד מיהר לפגישה דחופה נוספת.
לבסוף, הקריאה ורדה מיניביצקי, את השיר המקסים על נעדרים, שכתב אברהם אלון, אבא של חיים אלון היקר, שנעדר ב 1988 בהיותו בן 10, שהוא מרגש ביותר.
השיר הוגש כתשורה והערכה לנשיא המדינה כשהוא מאוייר על ידי המאיירת קרן כץ. Keren Katz, שהוסיפה איור של שני אנשים הנאחזים בסלע, ויוני ליכט שערך את השיר והוסיף את תמונות 64 הנעדרים שמשפחותיהם הצטרפו לעמותה. Tan Licht
הרגשנו שמקבלים אותנו פה בהערכה רבה ומבינים את המצב הבלתי אפשרי שאליו נקלענו בעקבות היעלמות יקירינו.
אנחנו מאוד מודים לנשיא המדינה ורעייתו על ההזמנה של משפחות עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״ , על ההבנה ועל הרצון לקדם את הטיפול במשפחות הנעדרים האזרחיים.
ורדה ושוקי מיניביצקי הקימו את עמותת ״בלעדיהם-עמותה לתמיכה במשפחות נעדרים״ לאחר שבנם, דניאל מיניביצקי, כיום בן 43, נעלם ב 11/10/2014.
